בימים אלה נפתחה סדרת הדיונים הסופית ובג"ץ אמור להחליט אם המתווה שהמדינה החליטה עליו קביל או שמחאת ההמונים המרגישים מרומים תתקבל לפחות בחלקה. מונופול הגז מנסה לקבל את הכול. מחיר מקומי קבוע וגבוה עם מנגנון הצמדה למדד המחירים בארה"ב, חסר רק שהתוצאה תוכפל במספר הנעליים של תשובה.
המחיר נקבע כאילו הגז יועמס על מכליות לאחר הנזלתו, דבר המשלש את מחירו. קיימת רק בעיה אחת. יש לגז תחליף בצורת מזוט, פחם ונפט ומחיר הובלתם זניח. משתמשי הגז יכולים, כפי שכבר הצהירה פניציה, לחזור ולהשתמש בתחליפים. יתרה מזאת משתמשים פוטנציאליים ימנעו ממעבר לגז המצריך השקעות מרובות. מונופול הגז התייחס אל לקוחותיו כצרכנים שבויים.
מאז שהחל הדיון הציבורי ירד מחיר הגז לכ-2 דולר ליחידה. במחיר זה תישאר רווחיות גבוהה למונופול, בכל מקרה לא יקבלו מחיר טוב יותר עבור היצוא.
על המדינה להבטיח מחיר 2 דולר כמחיר מינימום ולקבע מחיר מקסימום של כ-5 דולר. מחיר הגז יהיה המחיר השוטף בשוק, כפי שנעשה לגבי הדלק, תוך התייחסות למחירי המינימום והמקסימום. אם ירצה המונופול לקבע מחירים עתידיים יוכל להציע לקונים את מחירי שוק הסחורות העתידיות, לדוגמה 3.20 דולר להספקה ב-2020 או 3.90 להספקה ב-2025 וכן הלאה או לגדר לעצמו את המחיר בשווקים הבינלאומיים. גם הקונים יוכלו לקבע את המחירים באותו אופן. מפיקי נפט בעולם נוהגים להשתמש במנגנון זה ואף לציינו במאזניהן.
אם לא תתעשת המדינה יישאר הגז במעמקי האדמה תוך שהמשק מייבא אנרגיה מזהמת במחיר זול יותר מהגז המקומי. בחוגי הכלכלה ובחקר בצועים יסתלבטו בעתיד על התנהלות המונופול חסר השובע. הפתגם העתיק "תפסת מרובה, מאומה לא תפסת" ישמש כמוטו.
