בכנס מתוקשר של השמאל בת"א ביום שישי האחרון (5.2.16), התקוממו משתתפיו האמנים והקימו זעקה על חבורת 'אם תרצו' על שהעזו לפרסם ולגלות את שמותיהם כתומכים מאחורי הקלעים ב"בצלם". עובדה היא שעד כה הציבור הרחב לא באמת ידע על כך... איש מהמשתתפים בעצרת לא התכחש לעובדה הזאת. להפך, אלה שהתראיינו, ממש הודו בפה מלא על נכונותו והתפארו בתמיכתם ב"בצלם".
טענתם היחידה הייתה על הכותרת "שתולים בתרבות". מבחינתם הגדרת "שתולים" היא שוות ערך ל"בוגדים", ובוגדים - כידוע יכולים להיות קורבן להתנקשות. עד כדי כך הרחיקו לכת.
בשבוע שעבר בראיון בטלוויזיה עם אריאל הירשפלד מול דרור איידר, לא התכחש הסופר לדברי איידר, ואפילו הנהן לנכונותם. הוא רק בחר להזכיר שנים או שלושה סופרים מחבריו, בהם נורית מטלון, אבל נמנע מלהזכיר את הטקסט שהשמיעה בחו"ל על מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד.
בתקשורת בכנס הופיעה רבקה'לה מיכאלי הבדרנית = שחקנית האהובה, ולפתע נשמעה כפוליטיקאית שמייחצנת את מפלגת העבודה. כשהחלה לדבר "פוליטית" הבנתי שמעתה היא
רבקה מיכאלי תומכת "בצלם" וקולה החל להשתנות תוך כדי דבריה. משום מה בחרה להצהיר בוודאות שאילו הרצוג היה זוכה בשלטון במקום "ביבי", לדעתה "תומכי ביבי" היו יוצאים לרחובות בהפגנות נגד. הכיצד לא הבינה, או לא רצתה להבין, שיש הבדל גדול בין הפגנות בתוך מדינת ישראל לבין הפגנות נגד מדינת ישראל מחוץ למדינת ישראל ?
נזכרתי בגעגועים למסאית היהודיה = רוסיה מאיה קאגאנסקיה ז"ל שעלתה ארצה ב-1976 אחרי שהייתה מסורבת עליה במשך שבע שנים.
למרות אהבתה לתרבות הרוסית, לסופריה ולאנשי הרוח שלה, בחרה לעלות ארצה ולהתיישב בירושלים.
"לא ישראל היא שקלטה אותי! הכריזה בפגישה עם כמה ישראלים זמן קצר אחרי שנודע '
הסכם אוסלו' ברבים על משמעותו המתעתעת והמסוכנת החבויה בו. באותו מיפגש גילתה בכאב, איך מיד עם עלותה ארצה התקבלה באהבה ובחיבוקים על-ידי השמאל בישראל. אך כאשר גילו אנשי הרוח מהשמאל הישראלי שדעותיה זהות לדעות ה"ימין" בישראל, החלו לנטוש אותה.
"התכחשות לאמת לטובת האמונה האידאולוגית, זה היה הלקח הראשון והמהלומה הראשונה", הכריזה מאיה קאגאנסקאיה בגרון נשנק.
כאדם חופשי המשיכה לפרסם את דעותיה בשפה הרוסית, ופטר קריקסונוב תרגם רבים מהם לשפה העברית. היו ימים שהתקשתה להתפרנס (ברור, כי לא הייתה מחוברת למחנה "הנכון"!).
אנשי הרוח שעלו ארצה מבריה"מ לשעבר הזדהו עם משנתו של הקולגה שלהם זאב ולאדימיר ז'בוטינסקי. אחדים מהם סיפרו בתדהמה ובכאב כשהתברר להם שהציבור בישראל אינו יודע דבר וחצי דבר על ז'בוטינסקי. גם בחנויות הספרים הידועות שם חיפשו את ספריו - חזרו מאוכזבים. ספריו ומאמריו של ז'בוטינסקי נעדרו מהמדפים.
זאב ולאדימיר ז'בוטינסקי איש רוח יהודי=רוסי, הבין את מצבו של היהודי בארץ ישראל, ופרסם את דעתו שעם ישראל חייב לקבל את העובדה שעם ערבי אף הוא חי כאן על אותה אדמה, ולכן יש לבקש ולחתור ליחסי שכנות טובה, אולם בד-בבד חייבים היהודים להיות ערים לסכנה שמא יגברו עלינו השכנים ונמצא את עצמנו במלחמה אתם.
ז'בוטינסקי איש רוח מהמעלה העליונה, שיהודים רבים קראו ברוסיה את כתביו ואת ספריו: "שמשון" ו"חמשתם", הושפעו מחוכמתו ומראייתו המדינית מרחיקת הלכת. הוא האיש שהקים את בית"ר, ברית יוסף תרומפלדור, וכתב את מילות ההימנון.
כמה שורות מהן ראויות לציטוט ולהבנה מעמיקה: "מגב ריקבון ועפר, בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר. יודפת, מסדה, תרומנה בעז והדר, כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד הנסתר. למות או לכבוש את ההר - יודפת, מסדה, בית"ר".
משנתו אומצה על-ידי הליכוד: גם לחתור ליחסי שכנות טובה עם ערביי ארץ ישראל, וגם להיות דרוכים שמא נולך שולל.
כל אלה שזועקים לחלל התקשורת את מחויבות רה"מ להכרזתו על שתי מדינות לשני עמים, מבליעים במכוון את החלק השני והקובע של המשפט: "שתי מדינות לשני עמים. מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת הלאום של העם הפלשתיני".
חידת טריוויה: מי היה זה שסירב להסכים למשפט המלא הזה ? הא?! ואיך למרות זאת זוחלים על גחונם בחוסר כבוד לאומי אנשי "שלום" הבזים למחנה הלאומי, בעוד שהם אלה שאיבדו אי-שם את כור מחצבתם ואת כבודם.
