הזיות של דמוקרטים מדומים

המבחן העיקרי מגיע כאשר מנסים לגזור מהתאוריה או מן ההגדרה הבסיסית פעילות מעשית. מרבית האנשים אינם רגישים לניסוחים זהירים וקדקדקנים של מילים ומשפטים, אבל מבינים או חשים מהר מאוד, מתי הפירוש היישומי של מושג שגור הופך למכשול אמיתי על דרכם. מתי הוא עובר את גבול הסובלנות המשלימה עד גבול מסוים עם דו-פרצופיות או נסיון הונאה מכוון והופך לחתרנות, לפגיעה בעיקר, לנסיון לקעקע את מה שיקר לליבם. טיבה של אבולוציה הוא שפערים בין פרשנויות של מושגים וערכיים משותפים מתפתחים בה בהדרגה ודרוש פרק זמן ממושך למדי עד שהפער הופך לבלתי קביל, או במקרה קיצוני יותר לבלתי נסבל. טיבן של מהפכנות או אנרכיה הוא שתהליכי הבידול, הקריעה וההינתקות מתרחשים בהן בקצב מהיר. לכן, ואופיים המפלג, המכעיס והמחולל ריאקציה, מתבהר מהר למדי ובהתאם גם מחולל תגובות חריפות יותר ולעיתים גם בלתי-צפויות. משהתברר לבני הפלוגתא שהם אכן בני-פלוגתא, כלומר: החשיבה והשיח הולידו פעולה או פעולות שבהן צד אחד מבקש לשנות וצד אחר מבקש לשמר את הקיים או לשנות אחרת, ניצבות בפניהם שתי דרכי פעולה: א. עצירה, הידברות, קביעת מנגנון - דמוקרטי - להכרעה במחלוקת אם לא יושבה באמצעות שיח פתוח והכרעה מוסכמת. ב. היתממות, סחבת, גיוס תמיכה של כל צד בעמדותיו מבית ומבחוץ ונסיונות באמצעים מגוונים - פוליטיים (מניפולציות), כלכליים (חרמות), כוחניים (שלטון הרחוב), או שילובים של כל אלה - כולם בלתי דמוקרטיים במהותם - בכדי להשיג הכרעה לטובת עמדתם ודרכם. עמדות יוצרות אינטרסים ואינטרסים מגבשים עמדות ודעות מטות-דרך. כך היה מעולם וככל שניתן להעריך, כך יהיה גם בעתיד. בכדי לנהל שינויים כאלה בדרך שיטתית ותרבותית, "הומצא" המנגנון הדמוקרטי. נזילות הדעות והעמדות, מחייבת לחזור ולבחון את רצון הציבור מפעם לפעם. כל בחינה עשויה להביא לשינוי ברצון המצרפי של כלל הציבור או של רובו, באשר לדרך הפתרון המועדפת. קבלת השיטה הדמוקרטית, פירושה הסכמה לקבל את ההכרעה הדמוקרטית ולהשלים עימה, כל עוד לא שונתה על-ידי מנגנון דמוקרטי מוסכם. דמוקרטיה תקינה משכילה להגדיר את הנוהל באמצעותו מתקבלת ההכרעה המחייבת, כך שאין בו מידה מופרזת של עריצות הרוב או המיעוט. אולם אין מנוס מהרשאת מידה מוגבלת של עריצות הרוב, ככל שהנושאים העולים להכרעה נוגעים להתנהלות החברתית; שונה הדבר במידה כזו או אחרת לגבי היחיד.

רוב מכריע של חילוקי הדעות המפלגים את הציבור הישראלי כיום, מקורם באי-הבנה נכונה של המושג דמוקרטיה והאופן בו הוא אמור להיות מיושם בחיי החברה והמדינה. רבים, בעיקר בשמאל האליטיסטי סבורים שדמוקרטיה טובה כל עוד היא משרתת אותם ואת מטרותיהם. לדידם היא מתחילה להתמוטט כאשר היא אינה פועלת באופן שמתלכד עם ציפיותיהם. במציאות מקבלת אי-שביעות הרצון שלהם פרשנויות מן הסוג השכיח של: אני נאמן למדינה, אם אני מקבל ממנה משאבים במידה שאני חושב שמגיע לי. אינני חייב בנאנמנות, אם המדינה חושבת אחרת ממני. אני משרת בצבא אם המדינה מבצעת מדיניות התואמת את השקפת עולמי. אם היא מנהלת מדיניות שונה, אהיה סרבן וכו', וכו'. אין דמוקרטיה של נוחיות: אתה שותף מלא או אתה מחוץ למעגלי ההסכמה וההשפעה - זו הדמוקרטיה האמיתית. החיים המדינתיים מושתתים על אמנה חברתית שיש בה כללים ברורים של "קח" ו"תן". בדמוקרטיה - שהיא בניגוד למה שסבורים רבים, היא צורת ממשל ודרך לקבלת החלטות - המבחן היסודי לשותפות הוא שכל השותפים בעלי זכות הכרעה (הצבעה) שווה ובעלי אחריות שווה לציות להכרעות הדמוקרטיות. עיוות חמור ביותר שמכניסה לחיינו הציבוריים הפרשנות הבלתי סבירה שמעניק השמאל למושג "דמוקרטיה", הוא שתיתכן דמוקרטיה שבה מופקעת הריבונות מן העם, שבה קבלת ההחלטות בנושאי היסוד היא נחלתם של "יחידי-סגולה" נישאים מעם בדמותם של שופטים, עיתונאים או בעלי ממון ושהציבור הוא רק תפאורת-רקע לביטויי חוכמתם היתרה; במילים אחרות: הציבור משרת נאמן ונרצע של רצונותיהם, גחמותיהם והאינטרסים הסקטוריאליים שלהם. עיוות שני, חמור לא פחות, הוא שדמוקרטיה היא מנגנון הגנה ל"עריצות המיעוט". בכדי שתקיים ייעוד (מוזר) זה, יש לנטרל את כושר ההחלטה של הריבון ולהעמידו בצילן של רשויות נאנמנות לעמדות המיעוט "השליט" דה-פקטו. בכדי שנפסיק לבזבבז אנרגיות יקרות על דיוני סרק ונעצור את גלישת הדמוקרטיה לעבר מצב בו היא אינה מסוגלת לספק לחברה שיטת ממשל הוגנת ואפקטיבית מספיק בכדי שתוכל להתקיים חרף חסרונותיה - ואלה כידוע אינם מועטים - אנו חייבים להגיע להבנה ציבורית רחבה של היסודות הבסיסיים של דמוקרטיה ישראלית מקורית, כי רק דמוקרטיה כזו תתאים לנו כמדינה יהודית ודמוקרטית יחידה בעולם. את הבחינה הספציפית שלנו חייבים להתחיל מהיסודות הבסיסיים ביותר ולהמנע בכל מחיר מנסיון "להלביש" על מדינת ישראל חליפה זרה. ראשית, לא כל החליפות הזרות זהות ויש לבחור בקפידה מה ראוי ומה אינו ראוי. שנית, חליפה מלאכותית לא רק שאינה מתאימה לנו, היא גם נואלת משום שבאימוצה ללא ביקורת רצינית, אנו מתעלמים מהכשלים שהיא חוללה וממשיכה לחולל באירופה וכיום כבר גם בארה"ב. משימתה החוקתית הראשונה במעלה של הכנסת כיום, היא לתקן את עיוותי הפרשנות הזרה שפלשו לליבת הדמוקרטיה הישראלית ולעגן תיקונים אלה בחוקי-יסוד עדכניים וחד-משמעיים. זאת בטרם יובילו העיוותים הנ"ל לערעור מעמדה של הדמוקרטיה בישראל, של הכנסת כמחוקקת ושל יתר מוסדות השלטון שלנו, שכבר כיום מתפקדים ברמה ירודה עקב חוסר הבהירות באשר לתפקידיהם וגבולות סמכויותיהם.