על שתי תמונות מציאות של החברה הישראלית

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו, בשיא התמציתיות: "המציאות - בעייני המתבונן". בכוונתי להציג כאן שתי התבוננויות שונות על המציאות של החברה הישראלית בתחילתה של שנת 2016. המציאות על-פי ההתבוננות הראשונה היא אישית, של איש שמאל, עתיר זכויות, שאני מעריכו ומוקירו. התמונה התמציתית שלה היא זאת: ראשית, תחת שלטון נתניהו המרכיב היהודי בזהותה של ישראל בא על חשבון המרכיב הדמוקרטי והוא מפיץ שנאת זרים וערבים. מדובר במהפכה לכיוון משטר לא דמוקראטי, לאומני גזעני, מנותק שמיים וארץ ממגילת העצמאות ולעבר זהות דו-לאומית חדשה במדינת אפרטהייד. שנית, מדובר במדינה שבה שופטים חוששים מתגובות ההמון, שבה אמנים נרדפים ומיעוטים חוששים לגורלם. זאת לכן מדינה הנמצאת בדרך להתאבדות הדמוקרטיה. שלישית, הקולוניאליזם פס מהעולם. לכן כשם שאלג'יר ווייטנאם סילקו מעליהם את הקולוניאליזם (הצרפתי), כך תקום המדינה הפלשתינית (שתנער מעליה את הקולוניאליזם הישראלי, מן הסתם, ע.ג) רביעית, כל חבריו פסימיים, מיואשים מהמציאות האובדנית הזאת של דמוקרטיה בישראל; מציאות שהיא חלום בלהות לכל אדם ליברלי, דמוקרטי ושוחר שלום, ויש בתוכם המדברים אפילו על סוף החזון הציוני. חמישית, אבל הוא נשאר אופטימי, כי סופם של הכוחות הליברליים במדינה לנצח את הכוחות הלאומניים והאנטי דמוקרטיים. אבל, עד שיגיע הניצחון נהיה צפויים להמשך שלטון המשלב אלמנטים של דיקטטורה ותיאוקרטיה. כל אלו יהפכו את החיים כאן לבלתי נסבלים. מול תמונת בלהות של מציאות מפחידה זאת, הרי תמונת מציאות שונה, רגועה יותר, מאוזנת יותר, שאינה מבוססת על תחושות והערכות אישיות, אלא על מחקרים וסקרים של גופים ברי סמכא. ראשית, דוח "מדד הדמוקרטיה בישראל לשנת 2015", כפי שפורסם בנובמבר 2015 ע"י המכון לדמוקרטיה, שאיש לא יחלוק על כך שהוא ליברלי ודמוקרטי למהדרין. ובכן, החל מעמוד 136 של הדוח, עורכים מחבריו השוואה קפדנית ביותר בין מדינת ישראל לבין כמה קבוצות של מדינות בעולם בנושא הדמוקרטיה (הקריטריונים הם: חופש, חופש עיתונות, תפקוד הממשל, זכויות אזרחיות, השתתפות פוליטית, שביעות רצון מהחיים במדינה, שחיתות). המסקנה הסופית העולה מההשוואה היא: כי בין מגוון המדינות הדמוקרטיות "ישראל נמצאת במקום טוב באמצע". במה שנוגע לשביעות רצון מהחיים במדינה, ישראל תופסת את המקום השלישי מכל המדינות, ואת המקום השני בקריטריון של השתתפות פוליטית; בחופש העיתונות ישראל תופסת מקום בינוני עד גבוה; בתפקוד הממשל ישראל תופסת מקום בינוני; בשחיתות מקומה של ישראל כלל לא מזהיר (בצדק!!). שנית, גם דוח ה-OECD (ארגון המדינות המפותחות הדמוקרטיות) שהוגש בימים אלו מציין כי 80 אחוזים מאזרחי ישראל, מדווחים על שביעות רצון מחייהם (לעומת ממוצע של כ-69 אחוזים בשאר מדינות הארגון ), ומצייר תמונה כלכלית וחברתית מאוזנת: מדיניות כלכלית וכספית שקולה ובו בזמן שיעור עוני גבוה, ומחירי דירות מעיקים. שלישית, העלייה לישראל נמצאת בקו עליה מתמיד, וכמחצית מ-31 אלף העולים ב-2015, מגיעים ממדינות מערב סופר ליברליות (רובם המכריע, משפחות צעירים). כלומר, הם ככל הנראה לא קונים את התחזית השחורה ולפיה עדי קמעה ישרור בישראל משטר דיקטטורי-תיאוקרטי. גם אני לא! איני יכול לקבל הפרזות פרועות, תחזיות זורעות ייאוש, הכללות חסרות בסיס, ראיית מציאות חד-צדדית לחלוטין - שרק מסייעות לכל אלה בעולם המטיפים והפועלים לקרב את סופה של מדינה יהודית בארץ ישראל.