בעת האחרונה ניתנו פרשנויות שונות לאופן חישוב זכויות הבנייה במקרים של ניצול תמריצי תמ"א/2/38 לצורך הריסה ובנייה מחדש. הפרשנויות ניתנו בידי ועדות הערר, היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הארצית, והמחלוקת אמורה להיות מוכרעת במסגרת תיקון נוסף לתמ"א.
בהחלטות שניתנו בתיקים שונים הודיעה ועדת הערר, כי עד לאישור סופי של התיקון לתמ"א או עד אשר ייקבעו הוראות מעבר, חישוב השטחים ייעשה בהתאם לפרשנות המצמצמת של היועמ"ש. בתיק שבנדון נטען (14.1.16), כי היתר בנייה שניתן אינו תואם את הנחיות היועמ"ש, וכי לא ניתנה לעוררים הזדמנות לעיין בהיתר מתוקן שהוגש לאור החלטה קודמת של ועדת הערר.
ועדת הערר קבעה, כי בהנחיות היועמ"ש לעניין זה נאמר מפורשות, כי אין בהן כדי לגרוע מתוקפם המשפטי של היתרים שניתנו או של החלטות למתן היתרים שחלף הזמן לתקיפתן, ואין בהן כדי לחייב בדיקה נוספת של ההחלטות.
נקבע, כי הגם שמוסדות התכנון רשאים לקיים דיון חוזר בהחלטותיהם, הרי שהן לנוכח הנושא בגינו מבוקש הדיון מחדש (פרשנות חדשה לדרך חישוב אחוזי הבנייה), הן לנוכח המועד בו ניתנה החלטתה הקודמת של ועדת הערר (אשר המועד לעתור כנגדה חלף), הן לנוכח העובדה שמבקשי ההיתר התקדמו בהליכים והוציאו היתר בנייה - לאור כל אלו אין אינטרס ציבורי הגובר על זכותם של מבקשי ההיתר להסתמך על ההחלטה שניתנה בעניינם ולא נתקפה במועד הקבוע בחוק.
באשר לטענה כי לא ניתן לעוררים יומם ביחס לבקשה המתוקנת, נקבע בהתאם להלכת עע"מ 317/10, כי מאחר שלא נטען כי ההיתר אינו תואם את הוראות התוכניות החלות, הרי שאין בטענה בעלמא בדבר היתכנותה של אי-חוקיות, כדי להקים זכות ערר לעוררים. הערר נדחה.
הערת מערכת: בימים אלו של חוסר ודאות בשל עמדת היועץ המשפטי והעיכובים באישור שינויים במועצה הארצית בעניין, קיימת חשיבות לקבלת החלטות אמיצה ומניעת טרפוד פרויקטים המצויים בקנה. חלק מוועדות הערר אפשרו הקפאת הליכי ערר עד להתבהרות התמונה, וחלק דנו בעררים והתאימו עצמן לעמדת היועץ. ברי הוא, כי עיכוב קבלת הכרעה בעניין גורם לנזק לכל המעורבים ולמערכת כולה, קל וחומר שמדובר בפרויקט בעל חשיבות עצומה, גם ללא קשר לעובדה שהשוק זקוק לדירות חדשות.
