"מחמוד עבאס ובניו מרוויחים הון ממעמדו כראש הרשות. הם חבורה של שודדים. לתנועת הפתח יש 450 מיליון דולרים, ובקרן ההשקעות הפלשתינית יש כמיליארד דולרים וחצי, שהם רכוש העם הפלשתיני אשר דורש שקיפות בניהולו. קיימים מסמכים בידי, המוכיחים שמקורבים של עבאס עובדים בקרן ההשקעות הפלשתינית, תמורת משכורות דמיוניות". (
מוחמד דחלאן, לשעבר אחד ממנהיגי הפתח וראש הביטחון המסכל בעזה).
בסוף חודש אוגוסט 2015 במהלך כינוס הנהגת הפתח ברמאללה, הודיע יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) על כך כי הוא למעשה פורש מראשות הוועד הפועל של אש"ף, וכי לא יתמודד בבחירות שיתקיימו בהמשך.
עבאס אומנם פרש, אך לעת זו נשאר בתפקיד יו"ר הרשות. על-פי דיווחים מצד הפלשתינים, מי שיבחר בהמשך לתפקיד ראש הוועד הפועל, למעשה יקבל דחיפה משמעותית להנהגתה של הרשות הפלשתינית, לאחר שאבו מאזן יפרוש סופית מהחיים הפוליטיים. הוועד הפועל של אש"ף, הוא למעשה הארגון הרשמי והמוכר בצורה לגיטימית כמייצג את הציבור הפלשתיני. מי שאמורה לבחור במקום אבו מאזן פוליטיקאי פלשתיני אחר, היא המועצה הלאומית הפלשתינית.
הסיבה מדוע אבו מאזן יכול עדיין להתנהל כיו"ר הרשות, היא משום שהרשות הפלשתינית הוקמה בעקבות הסכמי אוסלו כגוף הפועל בנפרד מאש"ף.
הוועד הפועל נראה כי אבו מאזן על-פי דיווחים מצד בכירי הרשות, נואש מהתפקוד הכללי הן של תנועת הפתח והן של ארגון אש"ף. אצל הפלשתינים באופן כללי, החלה מגמה המכינה עצמה לקראת סיום כהונתו של אבו מאזן כיו"ר הרשות.
כחלק מהמגמה נודע בנוסף על כך, כי סאיב עריקאת מבכירי המערכת של אש"ף והפתח, ומי שהייתה סבירות לגביו שיעמוד בראשות אש"ף, פורש אף הוא מהוועד הפועל ומהנהגת התנועה.
בתוך כך, המצב שנוצר יוצר מפה פוליטית חדשה לשאלת יורש כסא יו"ר הרשות.
שמות כמו מוחמד דחלאן, מוחמד גנאיים, גי'בריל רגו'ב, נאסר אל קודווה, ואפילו האסיר שבכלא הישראלי-מרוואן ברגותי, הם אופציות שכבר הועלו על-ידי הפלשתינים.
אידיאולוגית וערכית אמנם עדיין הסברה הכללית בקרב הפלשתינים, כי אבו מאזן ימשיך וינסה להיבחר שוב לתפקיד יו"ר הרשות, אך מתוך השמות שהועלו במידה ויפרוש כבר הועלה שמו של מוחמד דחלאן כאישיות הבכירה, האהודה והמעניינת ביותר בקרב הפלשתינים.
מוחמד דחלאן (אבו פאדי) שהיה ראש הביטחון המסכל בעזה, הוא אישיות שנויה במחלוקת בעיני לא מעט פלשתינים. מצד אחד הוא נתפס כדמות מאש"ף שהיא אהודה, ישרה, אידיאולוגית וערכית, ומצד שני בעקבות דעותיו ודרכיו המתונות כלפי ישראל במהלכה של האינתיפאדה השנייה, הפופולריות בעיני הציבור הפלשתיני נפגעה. דחלאן נחשב כמי שהטיח לא מעט ביקורת כלפי מוסדות השלטון הפלשתינים, הן על חמאס לאחר השתלטות התנועה על עזה, והן על שלטונו המושחת כדבריו כלפי אבו מאזן ומקורביו.
בשנים האחרונות, הוא הורחק על-ידי שלטון אבו מאזן מכל פעילות פוליטית, הן באש"ף והן בפתח. דחלאן עבר עם משפחתו, להתגורר באיחוד האמירויות והחל לעסוק בקשרים כלכליים בין מדינה זו לסרביה, ובעקבות כך קיבל אף אזרחות סרבית. עם זאת, קשריו, אמינותו, ההערכה שבאמתחתו וחוזקותיו הפוליטיים, בקרב לא מעטים בציבור הפלשתיני בכלל ובאש"ף ופתח בפרט לא רק לא ניזוקו בצורה משמעותית, אלא יש שאומרים שאף התחזקו לאחרונה, מה שעלול לסלול עבורו דרך חזרה להנהגה הפלשתינית ואולי אף לראשות הרשות, שלאחר עידן אבו מאזן.
סימנים לחזרתו למסלול פוליטי לא חסרים, אשתו ג'לילה דחלאן אחת לכמה חודשים מגיעה לרצועת עזה, ומחלקת מעטפות כסף לנזקקים, ולמשפחות פצועים והרוגים ממבצע 'צוק איתן'. דחלאן עצמו כבר דיווח כי הוא מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות של הרשות הפלשתינית, הוא ציין שאמנם חיוו טובים באימרויות, אך ליבו נמצא עם הפלשתינים.
מספר שניים עוד שם שהועלה הוא מוחמד גנאיים (אבו מאהר רניים), הפוליטיקאי הפלשתיני שמתקרב זה מכבר לגיל 80, ושחזר לפני מס' שנים לשורות הנהגת הפתח מתוניס, מאחר שגילה במשך השנים התנגדות נחרצת להסכמי אוסלו ולהכרה בישראל. אבו מאהר התרצה בסופו של דבר לחזור, זאת לאחר בקשתו של אבו מאזן מישראל לאפשר את שובו, והודעתו של אבו מאזן על כוונות פרישה ומינוי אפשרי לאחר בחירות של אבו מאהר רניים ליורשו.
אך מה שנראה על פנים כאפשרות סבירה, במיוחד נוכח תפקודו של רניים כמשנה ליו"ר הרשות ומס' שניים בתנועת הפתח, ככל הנראה אינו נראה ריאלי למרבית הפלשתינים.
מלבד היותו המשנה ליו"ר הרשות, אין לאבו מאהר שום יתרון נוסף אשר מקנה לו עדיפות או סיכוי גדול כלשהו להיבחר לתפקיד היו"ר הבא. מבחינת אנשי הרשות הפלשתינית, אבו מאהר אינו נחשב בכלל איש פוליטי, הוא לא נתפס כאישיות שיכולה לנהל את הרשות בצורה מדינית. אבו מאהר רנייה, מעולם לא התנהל והיה מעורב בתוך המו"מ המדיני מול ישראל, לדברי לא מעט הפלשתינים הוא גם אף פעם לא עסק בתככים פוליטיים. מעבר לגילו המבוגר, גם מקורביו מדווחים כי הוא אינו רואה עצמו בתפקיד היו"ר.
השם הבא, הוא יו"ר התאחדות הכדורגל הפלשתינית - גי'בריל רגו'ב. רגו'ב, אחד מבכירי הפתח ידוע ומוכר בד"כ לתקשורת בישראל מראיונות לא מעטים. כמו-כן, ריצה כ-17 שנים בכלא הישראלי לאחר שבגיל 17 נידון למאסר עולם, בגין זריקת רימון על משאית של צה"ל. בכלא, תרגם רגו'ב את ספרו של
מנחם בגין 'המרד' לשפה הערבית.
אלטרנטיבה שלטונית אחרי שהשתחרר מהכלא הישראלי, שוב נקשר שמו עם פעילות טרור והוא גורש ללבנון. לאחר שובו ובעקבות הסכמי אוסלו, שימש אף הוא כראש מנגנון הביטחון הפלשתיני, ומבחינת "הימין" הפלשתיני נחשב כ"משתף פעולה עם ישראל".
תפקידיו של רגו'ב כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלשתינית והן כיו"ר הוועד האולמפי הפלשתיני, סללו לו דרך בשנים האחרונות לקידום איחודה של החברה הפלשתינית, ולקידום השגים מדיניים דרך הכדורגל הפלשתיני, ובכך להוות דמות שלכאורה מסוגלת לדעת פלשתינים לא מעטים להיות אלטרנטיבה שלטונית.
עוד שם הוא נאסר אל-קוואדה, גם הוא בכיר פתח שכיהן בעבר כשגריר הרשות הפלשתינית באו"ם, ולמעשה תיפקד גם בתור שר חוץ. מה שמעמיד אותו בעיני הפלשתינים כדמות שעשויה אולי להחליף את אבו מאזן, אלו הם ההכרה הבינלאומית לה זכה, והכישורים הפוליטיים בהן הוא ניחן. מה שעשוי לעמוד בנוסף לזכותו, הוא קשרו המשפחתי ליאסר עראפת כאחיין. אולם עדיין לעומת זאת, לאל-קוואדה חסר מחנה תומכים רציני וגדול בפתח, הוא גם אינו עובד בשביל כך ודבר זה עלול לפגוע בסיכוייו לקבל את תפקיד היו"ר.
השם הנוסף והאחרון, הוא האסיר שנמצא בידי ישראל - מרוואן ברגותי. מי שתיפקד כחבר הפרלמנט הפלשתיני ובכיר בשורות 'התנזים', נסקר לאחרונה בתחומי הרשות הפלשתינית כמועמד ליו"ר הרשות, והגיע לשוויון עם אבו מאזן מבחינת מעמד ותמיכה.
מכשולים רבים אומנם משך הזמן בכלא הישראלי, הפחית במידה מסוימת את הפופולריות שלו אצל הציבור הפלשתיני, אך הוא גם עדיין נתפס כמי שמציג אלטרנטיבה של יכולת, עקרונות ויושרה. בעיית הכלא הישראלי שעומדת בפני ברגותי, היא מהותית וככל הנראה שבעקבותיה סיכוייו לקבל את תפקיד היו"ר מהמוקעטה, נראים קלושים מבחינה ריאלית.
קידום של תהליך מדיני כלשהו מול ישראל, הוא עניין בו רק מנהיג ערבי שחושב ופועל בגוון מערבי יוכל לעשות, וגם זה בקושי רב ומכשולים לא מעטים.
אם מסתכלים על הפלשתינים הבכירים הללו, ניתן לקבל תמונה שבה אולי רק לאחד מהם יש יותר ניסיון עשיר, לא מעט ידע בתחום המדיני, ומכוונות מערבית - מוחמד דחלאן.
בשיחות 'קמפ-דיוויד' שנערכו בשנת 2000, היו בהנהגה הישראלית כאלה שראו בו אישיות פרגמטית מאוד. הוא הוזמן להרצאות באוניברסיטת תל אביב, והשתתף בכנסים של ארגונים ישראלים, הוא נפגש עם פוליטיקאים ישראלים מהשורה הראשונה, התארח אצל הנשיא
עזר ויצמן, ואף נפגש עם מתיישבים ישראלים מיהודה ושומרון.
אנרכיה פנימית במהלך המו"מ ב'קמפ-דיוויד' לו היה שותף וכחלק מדעותיו הפומביות אותן הציג, דחלאן הסכים בעבר לסיפוח גושי התיישבות ביהודה ושומרון, זאת במסגרת של חילופי שטחים.
דחלאן לא פעם אחת הדגיש, כי הפלשתינים צריכים לפעול במסגרת ההתנגדות נגד ישראל, רק בשטחים שנכבשו ב-1967, וגם זאת בצורה של התנגדות עממית. הוא טען כמו אבו מאזן כי ההתקוממות באינתיפאדה השנייה, הייתה טעות. כמו-כן דחלאן גם הסביר בעבר, כי היעדר של אסטרטגיה בצורה עקבית מצידה של ההנהגה הפלשתינית, תוביל לשקיעה במאבקים ובאנרכיה פנימית.
מבחינה דיפלומטית מול מצרים, לדחלאן יש קשר קרוב עם הנשיא א-סיסי, ולא פעם הביא לאחר הבנות מול המצרים לפתיחה של מעבר רפיח.
דחלאן הציג כמעט בכל הזדמנות, נכונות למו"מ מול ישראל, ואף לא פעם הבטיח לפעול לסיכול טרור ולקידום שלטון החוק.
השאלות שצריך לשאול כאן, האם הוא עדיין מחזיק בדעותיו הפרגמטיות לגבי ישראל ?! והאם הוא יצליח במידה ואכן הוא זה שיחליף את אבו מאזן להתגבר על כל המכשולים הפלשתינים בדרך לקידום תהליך מדיני כלשהו ?!
