דברים לא קורים סתם.
(נכון דרוש גם מזל, אולם הוא לא בא במקום...)
זה לא סתם
ששוק העיר היא הבאה בתור.
(לא מבינה שזה לא מספיק לתקוע מדפים וסחורה ..והופ יש לך רשת, לא מבינה שאין לה שום יתרון בשוק המחיר, לא מבינה שבלי מערכת רכש עצמאית היא לא תוכל לשרוד, לא מבינה הרבה דברים)
זה לא סתם
שניופארם מגמגמת.
(לא מבינה שהיא רשת לא מעניינת בלי מעוף ובלי דרך, לא מבינה שאי-אפשר כל שני וחמישי לצאת "באסטרטגיה חדשה", לא מבינה שזה לא מספיק רק לפרסם בעיתון, לא מבינה שכדי להצליח צריך גם להבין)
זה לא סתם
שמגה קרסה.
(לא הבינה שהיא יקרה, לא צמצמה עובדים מיותרים, לא הגיבה נכון לתחרות, הוצאות פרסום מיותרות ומינוי גורמים בעלי עניין לכאורה כמו גרשון ויסמן, מינוי מנכ"לים לא מהתחום, לדוגמה
זאב וורמברנד ומינוי יושב-ראש, אשר כפה את דעתו על כולם, דודי ויסמן)
זה לא סתם
שהום סנטר מדשדשת.
(לא הבינה שלא לעולם חוסן, לא הבינה שהציבור לא מטומטם, לא הבינה שהיא יקרה עשרות מונים מכל טמבוריה פשוטה, לא הבינה שהמנכ"ל הנצחי שלה, אהרון מידן דאג בעיקר להישרדות האישית שלו ובדרך גרם לכול מנהל מוצלח לפרוש, לא הבינה שללא תרבות של הוגנות בין המנהלים ועם הספקים קשה לשרוד, לא הבינה שיש להתמודד מול איקאה בצורה נכונה ולא להביא עוד מוצרים "כמו איקאה", לא הבינה שאין לה שום ערך מוסף בשוק ושאפשר להסתדר בלעדיה, לא מבינה שפישמן מהווה משקולת ומעמסה על הרשת)
זה לא סתם
שגולברי מחפשת את עצמה
(לא מבינה שיש להתאים את אוכלוסיית היעד לקולקציה ולמה שהפרזנטור מייצג, לא מבינה שהיא צריכה לא רק להעלות תמונות לאתר ולהוציא קטלוג, אלא להשקיע בנקודת המכירה ובמוכרנים, לא מבינה כמה דברים)
זה לא סתם
שסולתם רדד קרסה ופשטה את הרגל.
(לא הבינה שקיימים עוד גורמים בשוק בלעדיה, חשבה שהמותג שלה יחפה על חולשת הניהול, לא הבינה שכדי לשרוד צריך גם לחשוב לפעמים)
זה לא סתם
שהמשביר לצרכן, זה רק שאלה של זמן.
(לא מבינה שכדי לשרוד צריך דרך ברורה ולא מזגזגת, לא מבינה שלציבור נמאס מהנחות על הנחות ועוד על היתרה ועל השארית בריבוע, לא מבינה שחוץ מקהל מבוגר אין לה כבר לקוחות, לא מבינה שהצעירים לא קונים עם מחשבוני הנחות, לא מבינה את השוק, לא מבינה שהיא מיותרת במתכונתה הנוכחית, לא מבינה שהבנקים וכמה קרנות ומכרים של הבעלים
רמי שביט לא יהיו תמיד שם)
דברים, סתם לא קורים....
