חוסר התכנון וחוסר המחשבה לטווח ארוך של כל הגורמים האחראים במדינת ישראל על תחבורה בכלל ועל תחבורה ציבורית בפרט יגרמו בעתיד הקרוב מאוד לשואה תחבורתית-כלכלית-ביטחונית-קיומית. בעוד כשנה עד שנתיים, כאשר כל רבבות הדירות החדשות מראש העין ועד ראשון לציון יאוכלסו, וכאשר בעלי הדירות החדשות והישנות יתניעו את מכוניותיהם בשעה 7 בבוקר הם יהיו תקועים בפקקים אינסופיים, וההגעה למקום עבודתם תיהפך בהדרגה למשימה בלתי אפשרית.
אז מה ניתן לעשות? האם בכלל ניתן למנוע את השואה הזאת, ואם כן אז איך?! התשובה היא שניתן גם ניתן למנוע את השואה הזאת באמצעות מפלגה שתבטיח במצע שלה את חקיקת החוקים הבאים, שיעדיפו את התחבורה הציבורית מחד-גיסא, וימאיסו את השימוש בתחבורה פרטית מאידך-גיסא.
ואלה הם החוקים שיושיעו את התחבורה הציבורית:
1. כל הכבישים הבין-עירוניים במדינת ישראל יהיו בעלי
גדר הפרדה ובעלי שני נתיבים לפחות, כאשר בנתיב הימני יורשו לנוע אך ורק רכבים ציבוריים בכול שעות היממה ובכול ימי השבוע, כולל שבתות וחגים.
2. על הכבישים הבין-עירוניים יותקנו מצלמות, שיצלמו כול רכב פרטי שינוע בנתיב שמיועד לרכב ציבורי.
3. בעל רכב פרטי שייתפס על-ידי המצלמות כשהוא נוהג בנתיב של התחבורה הציבורית ייקנס בסכום של 5,000 שקל. אם ייתפס שנית על עבירה זו, או אז ייקנס בסכום של 10,000 שקל, ומכוניתו ורישיון הנהגות שלו יוחרמו לשנה אחת, והבעלים יחויבו לעבור פעם נוספת מבחני נהיגה עיוניים ומעשיים.
4. בכניסה לערים הגדולות יוקמו חניונים גדולים, שבהם יחנו כול מי שלא מתגורר בהן, ואשר ימשיכו את דרכם למחוז חפצם באמצעות תחבורה ציבורית זולה, זמינה ובעלת תדירות גבוהה. רק דיירי הערים הגדולות יורשו לנוע ולהחנות את רכביהם ליד מגוריהם, אבל לא יורשו לנוע בתוך עיר מגוריהם לצרכי בידור, סידורים, קניות וכיו"ב. כול העבריינים שייתפסו כאשר הם נוהגים בתוך הערים הגדולות ייקנסו בעבירה הראשונה בקנס של 5,000 שקל, ובפעם השנייה ב-10,000 שקל, ומכוניתם ורישיון הנהגות שלהם יוחרמו למשך שנה, ולאחר מכן מי שירצה לחדש את רישיון הנהגות, יהיה חייב להיבחן בחינה עיונית ומעשית.
5. כאמור, התחבורה הציבורית חייבת להיות זולה, זמינה ובעלת תדירות גבוהה. העיקרון המנחה הוא שהתחבורה הציבורית לא תהיה ריווחית, אלא תהווה שירות, שימומן על-ידי אוצר המדינה. העלות של תחבורה ציבורית זו תגיע ל-100 מיליארד שקל, שתמומן באמצעות 25 מיליארד דולר (מתוך 100 מיליארד) שרובצים במרתפי בנק ישראל, ו/או באמצעות הנפקת איגרות חוב של המדינה.
