בשבוע החולף שמעתי בעת נסיעתי במכונית שיחה שהתנהלה בין פרופסור
ארנון סופר לאחת משדרניות הרדיו, כמדומני מערוץ ב' או אולי מגל"צ. מכל מקום, ולמען הגילוי הנאות, פרופ' סופר היה אחד ממוריי בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בשנים 1967 - 1971 בעת שמוסד אקדמי זה היה "המכון האוניברסיטאי של חיפה", בחסותה האקדמית האוניברסיטה של העברית בירושלים.
הד"ר ארנון סופר זכור לי מימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, כנץ שבניצים, וסטודנטים ערביים, לא רק שהתייראו מלשונו החדה בהרצאות, אף לא העזו להתבטא אז בפומבי, ולו פעם אחת בגנות הכיבוש החדש של 1967, שלא לומר את דעתם הנחרצת בימים טרופים אלה, על מדינת ישראל "הכובשת והעושקת של העם הפלשתיני גם בשנת 1948".
את שיעורי הגאוגרפיה האורבנית, שהיו לכל הדעות מרתקים מאוד בהתלהבות האקדמית והנחרצות הוורבאלית של המרצה, זוכרים תלמידיו עד עצם היום הזה, מה גם שנהג אז להזכיר מקצת ממנהיגי המפעל הציוני וסטטיסטיקאים נודעים, אותם הזכיר לשנינה, משום שפקפקו ביכולתה של הציונות להקים בית יהודי בארץ ישראל ולשמרו לאורך זמן, משום שהערבים, בשל הריבוי הטבעי הרב שלהם, יהוו רוב בשטח שבין הירדן לים.
פרופסור אמריטוס ארנון סופר עומד בשנים האחרונות בראש קתדרת חייקין למחקר גיאוסטרטגי באוניברסיטת חיפה, שיעדיה המוצהרים הם: להעלות לסדר היום הלאומי בעיות בוערות שיש להן השלכות גיאוסטרטגיות על מדינת ישראל, על ביטחונה ועל רווחתה; בהן, בנושאי גבולות הקבע העתידיים של ישראל, פיזור האוכלוסייה, בעיית הבדווים, הספר הפרוע (וסיני במיוחד), מסתננים, בעיית המים, הדמוגרפיה, מדינות המעגל הראשון והשני, בעיות חברתיות שונות ונושאים סביבתיים אלה ואחרים, וכן חינוך גאוגרפי.
לקתדרה זו, רשימה מרשימה של מרצים וחוקרים, בהם מפקד
חיל הים לשעבר ומנכ"ל רפאל, האלוף ידידה יערי שהוא דמות מוערכת בכל קנה מידה, סופר הוא מרצה, חריף, ידען בשטחו, המופיע כמורה דרך גאוגרפית ודמוגרפית בצה"ל ומערכת הביטחון, וכן בפורומים אזרחיים רבים. הוא הכין מחקרים בתחומי משאבי המים של המזרח התיכון, אותם פרסם בספרים ומאמרים רבים, והתנבא על החרפה בסכסוכים האזוריים במזרח התיכון כתוצאה ממשבר המים. עוד התנבא, שהדמוגרפיה הערבית תכה בעוד שנים ספורות את הרוב היהודי בין הירדן לים (שלדעתו כבר כיום אינו יהודי, בשל העלייה של לא-יהודים רבים מחבר העמים ומאתיופיה, אף שחוק השבות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רואה בהם יהודים לכל דבר ועניין) .
אבל פרופסור ארנון סופר של 1970 כבר מזמן שינה את דיעותיו הנחרצות על יכולתו של העם היהודי לקיים רוב משמעותי בא"י, ולצערי החליף את תדמיתו האקדמי כגיאוגרף ודמוגרף לתבהלן, מעורר פאניקה, המאמץ מקצת השקפות פוסט-ציוניות, בקרב קבוצה הממשיכה לכאורה לדבוק בציונות, משום שהציונות עדיין ממשיכה להיות מילת קסם המאחדת את הלאומיות היהודית בקרב הרוב המכריע של תושבי מדינת ישראל היהודיים. מחובתי לציין שסופר וקתדרת חייקין אינם בודדים בשימוש במונח ציונות ככסות לערווה הפוסט ציונית של תפיסת עולמם האידיאולוגית, גם
יוסי ביילין "ויוזמת ז'נבה" מגדירים עצמם "ציונים", ו
מפלגת העבודה ושרידי קדימה' נקראים כיום "התנועה הציונית", וכנראה גם "החבר'ה הטובים" של בצלם ושוברים שתיקה, אף שהם מנהלים את פעילותם האידיאולוגית בעבור בצע כסף לשמו מגורמים זרים עויני הציונות.
כדי להבהיר את דעתי בעניין, אינני רואה חלילה, בפוסט-ציונים בוגדים או מוקצים מחמת מיאוס. להיות פוסט ציוני, לא בהכרח הופך אותם אנטי ציונים, אלא אם כן הם מצהירים אחרת, ושואפים או להריסתה של מדינת ישראל או למחיקת זהותה היהודית והציונית השורשית.
ונחזור לארנון סופר, את ההיסטריה שלו בעניין הסטטיסטיקה של הריבוי הטבעי הערבי - אותה הוא משווק כמימון לקתדרת חייקין במערכת הביטחון בצה"ל ובתודעת הציבור הישראלי - זה מכבר סתרו מומחים גדולים לא פחות מסופר וחבריו במחקר דמוגרפי, בהם יורם אטינגר, וד"ר אינג' אברהם בן-עזרא
1, שמאמר יסוד שלו פורסם ב-2004 באתר News1 בכותרת
"דמוגרפיה ומתמטיקה".
.
בקליפת האגוז של הטענות אותן מביא סופר, נאמר שהריבוי הטבעי של הערבים הוא כפול משל היהודים, ומנתונים מקובלים, כ-1.7 אחוזי ריבוי טבעי של האוכלוסייה היהודית לעומת קרוב ל-4 אחוזים בקרב האוכלוסייה הערבית. אלא, מאי? טוען יורם אטינגר, שהסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית (עליה מסתמך סופר) היא מוטית ולא אמינה בעליל כלפי מעלה, וכוללת נפטרים ומהגרים לחו"ל. עוד מוסיף בן עזרא, שהוא מתמטיקאי ומהנדס אורבני בהכשרתו, וטוען כי בעוד שההבדלים בקרב הערבים בין תושבי יש"ע לבין תושבי הקו הירוק אינם משמעותיים - (4 ילדים למשפחה ערבית ממוצעת בקו הירוק לעומת 5.6 ילדים למשפחה ביש"ע, נתונים המביאים לידי ממוצע של 5.08 ילדים למשפחה ערבית בין הירדן לים) - הרי לגבי היהודים - הפער בין קבוצת האוכלוסייה הדתית והחרדית מצד אחד, לבין האחרים, הוא יותר גדול, דבר שכל מי שלומד סטטיסטיקה או אף טורים גאומטריים בבית הספר התיכון במגמה ריאלית, יבין כי צריך להביא אותו בחשבון.
וכך, מביא בן-עזרא את הניתוח המתמטי הבא, ממנו ראש קתדרת חייקין ודומיו מתעלמים, והוא הפילוח של הריבוי הטבעי בקרב המגזרים השונים של האוכלוסייה היהודית בישראל, חילונים, דתיים וחרדים: משום כך לטענת בן עזרא, שהסטטיסטיקה הכוללנית של 2% ריבוי טבעי של יהודים לעומת 4% של הערבים מביאה לשגיאה מהותית הסותרת לחלוטין את טענותיו של ארנון סופר בדבר אובדן הרוב היהודי בין הירדן לים.
בואו ונסתכל בחישוביו של בן עזרא במיליוני נפשות:
מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה הערבית בקו הירוק לשנה היא 1.050 ובהתאם לכך, להלן התחזית המחושבת על-פי הנוסחה לגידול הנדסי: בשנת 2003 1.2 מיליון נפש; בשנת 2023 - 3.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 8.4 מיליון נפש; בשנת 2063 - 22 מיליון נפש; ובשנת 2083 תגיע האוכלוסייה לפי חישוב זה ל - 59 מיליון נפש.
- מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה הערבית ביש"ע היא 1.070 ובהתאם לכך להלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 2.5; בשנת 2043 - 7.9; בשנת 2043 - 37.4; בשנת 2063 - 135; ובשנת 2083 - 560. מיליון נפש!
- מנגד, מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה היהודית החילונית היא 1.026, ולהלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 4.1; בשנת 2023 - 6.7; בשנת 2043 - 11.4; בשנת 2063 - 19; ובשנת 2083 32 מיליון נפש.
- מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה החרדית/דתית היא 1.081, ולהלן תוצאות החישוב: בשנת 2003 - 1.3 מיליון נפש; בשנת 2023 - 6.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 29.3 מיליון נפש; בשנת 2063 - 139 מיליון נפש; ובשנת 2083 661 מיליון נפש.
ניתן לראות כי המיעוט הדתי-חרדי (היהודי) הוא בעל השפעה דומיננטית כשהוא מופרד מכלל האוכלוסייה היהודית, בשל תכונותיו השונות, ומשלב מסוים - והלאה ללא סוף - הנטייה היא לרוב יהודי הולך וגובר בזכות קבוצה קטנה יחסית, שלגביה מנת הטור
יותר גדולה, ולפיכך, אם נכונה ההשערה כי בקרב החרדים שיעורי הילודה הם הכי גבוהים, הרי שבזכותם מובטח רוב יהודי בהתאם לדוגמת החישוב לעיל. נתון זה, כפי שניווכח להלן, מוציא את סופר וחבריו מדעתם! אותם נתונים - אך ללא הפרדה לקבוצות - יביאונו למסקנה הפוכה, שכאמור אינה נכונה מתמטית, או לכל הפחות ייאמר בבטחה כי היא רחוקה יותר מהמציאות, בהיותה מושתתת על מודל מתאים פחות, ולהלן תוצאות החישוב:
- מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה הערבית בממוצע כללי - 1.063, ולפיכך מניין האוכלוסין המחושב הוא כלהלן: בשנת 2003 - 3.7 מיליון נפש; בשנת 2023 - 12.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 43 מיליון נפש; בשנת 2063 - 145 מיליון נפש; ובשנת 2083 תמנה האוכלוסייה הערבית 491 מיליון נפש.
- מנת הטור הגאומטרי של גידול האוכלוסייה היהודית בממוצע כללי - 1.039, ולפיכך אלו התוצאות: בשנת 2003 - 5.4 מיליון נפש; בשנת 2023 - 11.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 25 מיליון נפש; בשנת 2063 - 54 מיליון נפש;, ובשנת 2083 - רק 115 מיליון נפש; וההבדלים ברורים. (י.ב.ה - מנתוני הלמ"ס בדצמבר 2015: ישראל מונה 8.5 מיליון תושבים, 79.2% יהודים 20.8% לא יהודים)
החישוב על-פי הטבלה השנייה מראה תחזית שחורה לעתיד המדינה היהודית, וזאת רק בגלל שימוש במודל מתמטי בלתי תואם, או - בכל מקרה - פחות מתאים.
החישוב על-פי הטבלה הראשונה - הריאלית יותר - אופטימית הרבה יותר מבחינת עתידה של ישראל כמדינה יהודית; וכל זאת, בטרם לקחנו בחשבון נתונים אפשריים של הגירה ועליה, שינויים באורחות החיים ואת מגמת בלימת אחוז גידול הילודה בקרב הערבים, כפי שמראים ניתוחים סטטיסטיים הנגישים לכל דכפין.
