חוצפה דוהרת

למען הסר אי-הבנה, יש לציין ולהדגיש כי לא כל הח"כים הערביים פעלו נגד המדינה תוך ניצול מעמדם. היו ועדיין ישנם ח"כים ערביים, שפועלים למען המדינה ותורמים לה, ואף היו מי שצידדו באופיה ובמעשיה שנועדו לאפשר את קיומה כמדינה יהודית עצמאית. עם זאת לא ניתן להתעלם ממגמת ההקצנה של מספר ח"כים ערבים המכהנים כיום, הרומסים כל גבול, ערכי ומדיני, ומעיזים המשתלחים ללא מורא במדינה היחידה במזרח התיכון, ואולי אף בעולם כולו, המאפשרת (לחלק) מאזרחיה לפעול ולהסית נגדה בחופשיות שכזו. ראוי לשים לב להתבטאויות ולמגמות המתפתחות לאורך השנים, כמו גם לתגובה הפשרנית, הסלחנית, ולפעמים אף האדישה של מוסדות המדינה, התקשורת ואזרחי המדינה. להלן מספר דוגמאות לכך:

• ח"כ תופיק זיאד שנהרג ב-1994 בתאונת דרכים בדרכו מפגישה עם יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת, מילא תפקיד מפתח בקבלת ההחלטה להכריז על השביתה הכללית ב"יום האדמה" הראשון ב-30 במארס 1976 והיה מהראשונים שנפגשו עם אנשי אש"ף, עוד בזמן שהדבר היה בלתי חוקי.

• ח"כ מוחמד מיעארי, שהיה ממקימי "הרשימה המתקדמת לשלום", גם הוא מהוגי "יום האדמה", השתתף ב-1985 בעצרת זיכרון לפאהד קוואסמה, ממנהיגי אש"ף, שבאותה עת היה בגדר ארגון עויין. ועדת הכנסת שללה את חסינותו, אך זו הוחזרה לו על-ידי בג"ץ (620/85) שביטל את החלטת הרשות המחוקקת בנימוק כי זו הייתה ענישה ולא למטרת הליך פלילי. הצעות נוספות להסרת חסינותו בכנסת בוטלו אף הן.

• ח"כ עזמי בשארה, שברח מהארץ באפריל 2007, השתתף בזמנו ב"פסטיבל הניצחון של החיזבאללה" שנערך ביוני 2000 לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון, ובנאומו בו אמר כי: "חיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של חיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל... ישראל נחלה תבוסה אחר תבוסה ונאלצה לצאת מדרום לבנון. זו האמת... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן, שאם נביט לעומקו, ניתן להסיק את המסקנות הנחוצות להצלחה וניצחון"‏ (דן שיפטן, ‏זהותם החדשה של הח"כים הערבים, תכלת 13, סתיו התשס"ג 2002).

בנוסף, בשארה נסע ב-2001 לסוריה לאזכרה לחאפז אלאסד, שבה נכחו גם מזכ"ל חיזבאללה וסגן נשיא אירן, והביע תמיכה בפעולות "התנגדות" לישראל. נאום זה ונאום נוסף הביאו להסרת חסינותו ולהגשת כתב אישום נגדו ב-2001. אך ב-2006 בוטלו ההליכים המשפטיים נגדו משנקבע כי עומדת לו החסינות העניינית, שהיא בלתי ניתנת להסרה‏. נאום זה ואחרים הביאו לפסילת מועמדותו לכנסת ה-16 על-ידי ועדת הבחירות המרכזית, על סמך סעיף 7א. לחוק יסוד: הכנסת המאפשר למנוע מאדם להתמודד בבחירות, אם יש במעשיו שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או אם יש במעשיו תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. בית המשפט העליון הפך את החלטת הוועדה ואישר, ברוב של 7 שופטים נגד 4, את התמודדות הרשימה. בית המשפט קבע כי כדי "לשלול את אחת מהזכויות המרכזיות של הדמוקרטיה - הזכות לבחור ולהיבחר" דרושות ראיות "משכנעות, ברורות וחד-משמעיות" לקיומן של העילות המופיעות בחוק. על סמך עיקרון זה, קבע בית המשפט כי אין למנוע את מועמדתו של עזמי בשארה לכנסת, כיוון שהראיות שהובאו אינן מקיימות את התנאים הללו‏. בשארה נמנה גם הוא עם מוזהרי "ועדת אור", שמצאה אותו אשם בעידוד האלימות באירועי אוקטובר 2000, אולם בשל היותו נבחר הציבור, לא ניתנו נגדו המלצות אישיות. במהלך חברותו בכנסת יצא לביקורים בסוריה ובלבנון, חרף האיסור לבקר במדינת אויב. בספטמבר 2006 יצא לביקור בדמשק עם ח"כים נוספים מבל"ד, שם אמר כי הוא תומך במאבקה של סוריה נגד ישראל, נפגש עם בשאר אסד והביע תמיכה בחמאס ובחיזבאללה. בתגובה, שקל היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדו.

• ח"כ עיסאם מחול השתתף בשנת 2005 בתהלוכת זיכרון לשלושה ערבים שהשתתפו בטבח יהודי חברון במאורעות תרפ"ט והוצאו להורג על-ידי הבריטים. בתגובה לביקורת על השתתפותו בתהלוכה להנצחת הרוצחים, טען מח'ול כי מדובר בלוחמים אנטי-אימפריאליסטיים בקולוניאליזם.

• ח"כ סלאח סלים הביע בעבר תמיכה במאבק האלים של הפלשתינים נגד מדינת ישראל. בהתייחסו לחוליות חמאס הפוגעות בחיילי צה"ל, אמר כי "לכל אדם יש זכות לפעול בשטח כבוש נגד חיילים המתעללים באוכלוסייה. העם הפלשתיני סבל מאוד. כל עם שנכבש פעל כך". על אנשי היישוב היהודי בחברון אמר כי "הם לא אזרחים ולא חיילים, הם יתושים".

• ח"כ מוחמד ברכה מכנה את ערביי ישראל "בני העם הפלשתיני בגליל, במשולש ובנגב". הוא דוגל בהקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל, ואילו ישראל אמורה להפוך לשיטתו ל"מדינת-כל-אזרחיה". ברכה קורא לאפשר לערבים אזרחי המדינה לשוב לכפריהם שנחרבו ב-1948 ולבנותם מחדש.

• ב-2010 השתתף ח"כ ברכה במשלחת של הח"כים הערביים ללוב בהזמנת שליטהּ אז מועמר קדאפי. כשנה לפני הירצחו של קדאפי בידי בני ארצו במסגרת הערביב ("האביב הערבי"), טען ברכה כי לפגישה עמו "חשיבות מרחיקת לכת" מבחינת ערביי ישראל. מעניין אם צפה ברכה כי ערביי ישראל ימצאו מקלט מפגעי הערביב במדינת המקלט היחידה של היהודים, בטרם יהפוך אותה למדינת-כל-אזרחיה.

• ח"כ חנין זועבי השתתפה במאי 2010 במשט המרמרה לעזה. בעימות שהתחולל לאחר עלייתם של לוחמי השייטת על הסיפון, נפצעו 10 לוחמים, 9 "פעילים" נהרגו ו-20 מהם נפצעו. דוח ועדת טירקל קבע שפעילי המרמרה הפעילו אלימות קשה נגד החיילים, כולל ירי בנשק חם שגרם לפציעתם של שני חיילים.‏ למרות קביעה זו, האשימה זועבי את מדינת ישראל בביצוע טבח ודרשה לערוך חקירה בינלאומית.‏ השתתפותה במשט, התבטאויותיה הקשות והבוטות אחריו עוררו עליה ביקורת.‏ שר הפנים דאז אלי ישי דרש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבדוק את האפשרות לשלול את אזרחותה הישראלית. בתום הדיון בוועדת הכנסת שנערך ב-13 ביולי 2010, החליטה מליאת הכנסת לשלול חלק מזכויותיה כח"כית.‏ זועבי הגישה עתירה לבג"ץ בנושא בטענה כי לא ראתה חמושים.‏ בתגובה, פרסם צה"ל תיעוד המוכיח כי הח"כית אכן ראתה את הפעילים החמושים. ביולי 2011 החליטה ועדת האתיקה של הכנסת להרחיקה מכל פעילויות המשכן עד סוף מושב הכנסת שהסתיים כשבועיים מאוחר יותר, למעט הצבעות במליאת הכנסת.

היועץ המשפטי לממשלה הורה על פתיחת חקירה נגד זועבי בנושא זה, אך בדצמבר 2011 החליט לסגור את התיק "בשל קשיים ראייתיים ומשפטיים משמעותיים שהתגלו". בעקבות השתתפותה במשט לעזה, פסלה ועדת הבחירות המרכזית את זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-19, אולם בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, ביטל החלטה זו, וקבע פה אחד שהיא תוכל להתמודד בבחירות. לאחר חטיפת שלושת הנערים ביוני 2014, אמרה זועבי בראיון לתחנת הרדיו 102FM, כי חוטפי הנערים "הם לא טרוריסטים, גם אם אני לא מסכימה איתם. הם אנשים שלא רואים פתח לשנות את המציאות שלהם. הם נאלצים להשתמש באמצעים האלה, עד שישראל תתפכח קצת".‏ דבריה עוררו פניות ליועץ המשפטי לממשלה להעמידה לדין‏ ויוזמות להדיחה מהכנסת. בעקבות התלונות, המליצה המשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגדה, אך בסופו של דבר הוחלט שלא לפתוח בחקירה.‏ ח"כ זועבי זוכה לאהדת חמאס בזכות הקו התקיף שהיא נוקטת, שמעט ממנו הובא כאן.

• ב-6 בדצמבר 2013 הגישו הכומר גבריאל נדאף התומך בשילוב נוצרים דוברי ערבית בכל מוסדות המדינה, לרבות גיוסם לצה"ל ולשירות לאומי, ותנועת "אם תרצו", תלונה בוועדת האתיקה של הכנסת נגד ח"כ באסל גטאס, בטענה כי הוא: "מנצל את החסינות כדי להסית נגדי ולאיים עלי באופן חריף ביותר כדי שיהיה קל למישהו חסר שכל שיבוא ויפגע בי פיזית". ב-29 ביוני 2015 השתתף גטאס במשט לרצועת עזה שנעצר על-ידי חיל הים הישראלי. בעקבות השתתפותו במשט, ספג גטאס נזיפה מוועדת האתיקה של הכנסת. ביולי הוא אמר כי הוא תומך בחרם על ישראל.‏ ב-6 באוקטובר 2015, כשנשאל האם הוא מגנה את רצח הזוג הנקין ואת פיגוע הדקירה בירושלים, השיב: "עם תחת כיבוש יש לו זכות להתנגד לכיבוש בכל אמצעי שהוא מוצא לנכון. אני אישית, הלוואי והייתי יכול למנוע כל טיפת דם. אני מתנגד לכל הרג וכל דם שיישפך, אבל האחריות על כל מה שקורה נמצאת על כתפיו של ביבי נתניהו".‏

מגדיל לעשות כבר שנים רבות ח"כ ד"ר אחמד טיבי, שהפך גם ליקיר התקשורת והשמאל הישראלי, לאחר שרשרת של פגישות אסורות עם אנשי אש"ף ועם יו"ר הארגון שהחלו רשמית ככל הנראה ב-1984. טיבי המשיך את פגישותיו האסורות במקומות שונים בעולם, נחקר מספר פעמים במשטרה, לתקופה קצרה הוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ והוא נעצר פעם אחת בלבד. לאחר החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993, התמנה ליועצו לענייני ישראל של יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת. בנובמבר 1996 התבטא בקשר ליחסיו עם ערפאת: "כל המהלכים שלי מבוצעים בהנחיותיו. אני מאמין שיש לו אמון בי, ואני מקווה שאני מצדיק אותו"‏. בנוסף, שימש טיבי דובר המשלחת הפלשתינית בפסגת וואי פלנטיישן. ב-2005 ביקר טיבי פעמים בלבנון‏. בעקבות ביקור זה, שקל היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין בשל עבירה לכאורה על החוק למניעת הסתננות, אך לבסוף החליט לסגור את התיק נגדו‏. ב-2008 נסע טיבי לקטר להשתתף ב"פורום דוחה" לדמוקרטיה. ולמרות שלכנס נסעה משלחת ישראלית שכללה 23 נציגים בראשותה של שרת החוץ ציפי לבני, טיבי נרשם בגיליון המשתתפים של הכנס כנציגה של פלשתין. עובדה זו, לצד הביקורת שמתח בכנס על ישראל, שאותה הגדיר כ"מדינת אפרטהייד", בה "הדמוקרטיה היא ליהודים בלבד" - גררו תגובות נזעמות בכנסת ותו לא. בנאומו בעצרת לציון 42 שנה להקמת פתח, אמר: "ברכותי לאנשי הפתח שמקרבם נפלו השהידים הראשונים ונעצרו האסירים הראשונים"‏. בינואר 2011 השתתף בכינוס תמיכה בפלשתינים הכלואים בישראל שנערך במרוקו. במארס 2012 נזפה ועדת האתיקה של הכנסת בטיבי נזיפה חמורה בשל דבריו בנאום ב"יום השהיד הפלשתיני" ברמאללה, שבו אמר: "אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומשרטט בדמו את הדרך לחרות ולשחרור.. ברכות לאלפי השהידים במולדת ובניכר וברכות לשהידים שלנו ושלכם בקו הירוק. אלה שהכובש רצה שיכנו אותם מחבלים, בעוד שאנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלו שמתו למען המולדת". ח"כ טיבי תומך בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל ובו-בזמן דוגל בביטול אופיה היהודי של מדינת ישראל. הוא תומך בסיסמה "מדינת-כל-אזרחיה", לצד הסיסמה שטבע "מדינת-כל-לאומיה", וכחלק מתפיסה זו הוא סבור כי יש לבטל את הסמלים המייצגים את מעמדו המיוחד של הרוב היהודי במדינה, בהם חוק השבות, הדגל וההימנון. לדעתו, "זכות השיבה" של פליטים פלשתינים לתחומי ישראל היא "תנאי בל יעבור" לפיוס בין הפלשתינים לישראל. טיבי ידוע כמי שמתנגד לשלטון "הכיבוש" הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, ואת ההתנחלויות כינה "גידול סרטני שיש להסיר"‏. את חיסולו של מנהיג חמאס השייח' אחמד יאסין כינה "פשע מלחמה"‏. הוא הטיל את האשמה על חטיפת החיילים בהר דב על-ידי חיזבאללה על מדינת ישראל. לדבריו, "ההתנגדות הלבנונית נאלצה לחטוף את החיילים, לאור דרך המחשבה של ההנהגה הישראלית וטמטומה"‏. בספטמבר 2013 אמר טיבי בראיון בערבית כי מסגד אל-אקצה שייך למוסלמים בלבד וכי ליהודים אין זכות לטמא אותו. עוד אמר כי "הכיבוש הישראלי" של ירושלים יסתיים כמו הכיבוש הצלבני והבריטי‏. הוא חזר על עמדה זו בראיון לעמית סגל ואף הכחיש את קיומו של בית המקדש בהר-הבית‏.

דברים אלה מעידים על מגמת הקצנה בהתבטאויות של ח"כים ערביים נגד המדינה ומשרתיה, באופן שלא קשה להגדירו כהסתה ברורה וגלויה. הח"כים הללו הוכיחו כי לא הסתפקו במילים. הם לא חששו להיפגש בגלוי עם מנהיגי ערב עוכרי ישראל ועם מחבלים בכירים, ולהשתתף בפעולות שהסבו נזק עצום לישראל. בהעדר תגובה נחרצת על פעולותיהם, הירשו לעצמם ח"כים מכהנים ביום בו נקברה לוחמת מג"ב שנפלה על משמרתה בירושלים, להיפגש עם משפחות המחבלים שרצחו יהודים בגל הטרור הנוכחי, לכבד בעמידת דקת דומייה את זכר ה"שהידים" ש"הוצאו להורג" על-ידי "כוחות הכיבוש" שהיו במקום והפריעו להם להמשיך במלאכת "ניטרול" היהודים מארצם. בשעה שח"כים ערביים פועלים באין מפריע נגד המדינה ותורמים בדברי ההסתה שלהם לשלהוב היצרים, חוככים בדעתם זה שנים מוסדות המדינה ומנהיגיה כיצד לפעול כדי להפסיק את פעולתם, אך ללא הועיל. אוזלת היד ורפיסות התגובה המתמשכות נותנות "רוח גבית" לאותם ח"כים ותומכיהם להחריף את צעדיהם נגד המדינה. במצב דברים זה לא ירחק היום שבו יציעו ח"כים ערביים, הצעת "חוק נפגעי פעולות הכיבוש הישראלי" ולציון זכרם של ה"מנוטרלים" ביום הנכבה, הוא יום העצמאות של מדינת ישראל, ויזכו לתמיכתם של ח"כים יהודיים, וזאת בשם הדמוקרטיה ושלטון החוק, כמובן.