זהירות, הוא ימני!

מהדורת החדשות של ערוץ 2, "החדשות של המדינה" (נניח), מדווחת על סערה זוטא בגלי-צה"ל. בסך-הכל משהו טריוויאלי בהחלט, אבל אני מבקש שתשימו לב למשהו בניסוח. טיפ: אם תעשו זאת, תקבלו רמז ברור מדוע התקשורת בישראל כל כך מוטה ומגמתית. ההטיה הפוליטית שלה הפכה מזמן לבילט-אין, עד שהיא מתקבלת כמשהו טבעי לחלוטין. עיוות מקובל שרק מאיר באור מגוחך את היללות בדבר "סתימת פיות", שהפכו לאחרונה חלק מפסקול חיינו. אז שימו לב. לכאורה רק סמנטיקה תמימה, אלא שמאחורי הניסוח נחשף טפח מהסיפור כולו. כתב ערוץ 2 מספר על החלטת מפקד גל"צ, ירון דקל, לבצע שינויים בתוכניות האקטואליה של התחנה (מכאן תחילת הציטוט): "כאשר הכוונה היא שהעיתונאי אראל סג"ל המזוהה כאיש ימין, ישמש מגיש במסגרת הזמן שתתפנה בתוכניתו של רזי ברקאי, השדר המזוהה עם גלי-צה"ל". תמיד חשוב שיש לנו עסק עם כתבי חדשות המצוידים בכושר זיהוי מעולה, מה שמונע בעדם לעלות על מוקשים נסתרים. אלא שבמקרה שלפנינו מדובר בתכונה שאיננה קונסיסטנטית. למרבה הפלא היא נעלמת מדי פעם. וכך קורה, שלעומת אראל סג"ל, שזוהה כהרף עין כ"איש ימין", בהמשך הדיווח התברר כי כושר הזיהוי הפוליטי הפנומנלי של הכתב אבד לו, אללי. רזי ברקאי המסכן נותר אלמוני חסר זיהוי פוליטי(!), וכדי למלא את החלל המביך, תואר כמי שמזוהה עם גלי-צה"ל... רגע, מה קרה למחלקת החדשות המהוללת של ערוץ 2? מהיכן הגיע הבלאק-אאוט הפתאומי הזה? לפתע שכחתם מי זה רזי ברקאי, איש רדיו כל כך ותיק? באמת כה מסוכן היום להזכיר לצופים שמדובר בעיתונאי המזוהה עם השמאל? ככל שידוע, תצפיות אוויריות של חוליות שלום עכשיו גילו כי הגולאגים לאויבי המשטר הפשיסטי טרם נפתחו, בניגוד לזעקות השבר של רבקה'לה מיכאלי וגילה אלמגור. אז מותר לציין בהחלט לציין כי ברקאי הוא עיתונאי מזוהה עם השמאל, למרות שרבים ממאזיני גל"צ יאמרו - בעקבות השערורייה שחולל לאחרונה - שהדבר מיותר לחלוטין. "בלתי-מזוהה" במתכוון התחלתי דווקא בהתייחסות לערוץ חדשות טלוויזיוני, העוטה חזות אוביקטיבית. אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם את התבהלה (פאניקה) שאחזה במשטרת המחשבות של עיתון הארץ, באותו נושא בדיוק. המרחרח של הארץ דיווח בעצב כי "את השעה הנוספת (זו שנלקחה מהמרטיר התורן ברקאי - י.ר.) יגיש עיתונאי הימין אראל סג"ל". גם במקרה הזה, לא הצליח העיתון, חרף מאמציו הרבים, לגלות עם מי מזוהה ברקאי. האנומליה האבחונית, עליה דיברתי קודם, נשמרה. אגב, נוכח סכנת הרס הדמוקרטיה המרחפת עלינו, הזדרז הארץ גם לפרסם מאמר ראשי, שכותרתו כשלעצמה שידרה אותות מצוקה מובהקים: "גלי הליכוד". MAYDAY! MAYDAY! (קריאת מצוקה בינלאומית קולית שנכנסה לשימוש בתחילת המאה ה-20 והחליפה את אות ה-S.O.S האלחוטי - י.ר.). גוועלד! הליכוד השתלט על גל"צ! מה קרה? ואכן המאמר חשף את הקטסטרופה שבדרך: ה"פרשן הפוליטי המזוהה עם הליכוד יעקב ברדוגו צורף למגיש ירון וילנסקי בגל"צ". אסון. במילים פשוטות: לא רק שהשדר (כזכור, הבלתי מזוהה) רזי ברקאי איבד חלק מזמן השידור שלו, אלא שזמן יקר זה נלקח ממנו בשרירות לב לטובת עיתונאי המזוהה עם כוחות השחור. ואם לא די בכך, לתחנה הצבאית גם צורף פרשן פוליטי "המזוהה עם הליכוד". ממש התנחלות ימנית לא מורשית ועוד על אדמה פלשתינית כבושה (התחנה ממוקמת ביפו - י.ר.). שיטה ישנה השיטה הזו איננה חדשה. היא קיימת כל כך הרבה זמן שכבר התרגלנו אליה. משטרת המחשבות הרגילה אותנו שיש לסמן מראש מיהו "ימני", או חשוד כימני. זה הנמצא מחוץ למחנה, שיש להיזהר ממנו ולהתייחס בחשדנות לדעותיו. בניגוד, כמובן, ל"כל השאר". אלה שלכאורה הם חסרי זהות פוליטית (כי קבעה משטרת המחשבות), ועל כן אין בכלל צורך לציין זאת. הם גם מחזיקים בדעות הנכונות ויש להם מונופול על כל מצבורי החוכמה והדעת של החברה. אם תרצו, הגלגול המודרני של אנ"ש (אנשי שלומנו) המפא"יי. רק בלי הפנקס האדום הכל-יכול. אני רוצה לראות כלי תקשורת אחד, שיגדיר את אמנון אברמוביץ' כ"פרשן פוליטי המזוהה עם השמאל", שיגדיר את משה נגבי כ"פרשן משפטי המזוהה עם השמאל", שיגדיר את רביב דרוקר כ"פרשן פוליטי המזוהה עם השמאל", שיגדיר את ירון לונדון כ"שדר המזוהה עם השמאל"? למרות שאצל כל החבורה הזו, טיפה בים, נקל לנחש מראש מה יאמרו בכל נושא השרוי במחלוקת ציבורית-פוליטית, עוד לפני שיפתחו את פיהם. אז למה רק בצידה הימני של המפה הפוליטית שלנו מצליחים לבצע זיהוי מיידי, ואילו בשמאל אפילו לא פעם אחת?! אולי הסיבה העיקרית לאנומליה הזו היא, שמחלקי תגיות הזיהוי בעצמם, מזוהים פוליטית עם הבלתי מזוהים? לסיום - צימוק אופייני בנושא בו פתחנו. ח"כ קסניה סבטלובה ("המחנה הציוני"), כעסה נורא כאשר שמעה שגל"צ גייס לשורותיו את העיתונאי אראל סג"ל. בטוויטר צייצה כך: "אני בשוק מגלי-צה"ל. אראל סג"ל כמגיש? למה לא בנצי גופשטיין?" בעקבות גל התגובות הנזעמות שהגיעו על הציוץ הזה, מיהרה ח"כ סבטלובה להסירו, אם כי לא חזרה בה מהתנגדותה. כמעט שכחנו להזכיר: קסניה סבטלובה עומדת בראש שדולת חופש הביטוי בכנסת... זו לא בדיחה. חופש ביטוי רק למי שישמיע דעות התואמות את ההשקפות הנכונות.