סוף-סוף ביקורת מימין

התקשורת מתיימרת להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ולבקר את פעולות הממשלה. טענה זו יכולה הייתה להיות נכונה אם הביקורת הייתה ביקורת עניינית, גם משמאל וגם מימין. אבל, בתקשורת הישראלית לעולם לא תשמע ביקורת מימין על פעולות הממשלה. עצם העובדה שניתן לדבר על התקשורת בהכללה אומרת דרשני. למעשה, שפתם המתקרנפת של מרבית הכתבים בארץ היא שפתו של השמאל. יכול להעיד על כך, למשל, כל מי שניסה להעלות באמצעי התקשורת את האפשרות לשקול גם פתרון מדיני אחר זולת "פתרון" שתי המדינות, או פתרון ביטחוני אחר זולת גדר "הביטחון" הפוליטית. על כן, בדרך כלל אמצעי התקשורת "הממלכתיים" מתנדבים לדברר את ארגון השמאל הקיצוני הנושא את שם השלום לשווא, הלוא הוא "שלום עכשיו", ואת נוער הגבעות של השמאל הקיצוני העומד בראשו. על כן, הפתעת הבוקר הייתה שאותו יריב אופנהיימר חרג ממנהגו וביקר את הממשלה דווקא מימין. התקשורת כמנהגה המשיכה להתמסר לו ולדברר אותו, ואף להציג את הדוחות שלו כ"מיתולוגיים", בלי להבחין בכך שהפעם לשם שינוי באה ביקורתו דווקא מימין. כמו בלעם בשעתו, בא אופנהיימר לקלל ויצא מברך.

ביקורת חריפה

במה דברים אמורים: הדוח החדש של ארגון ההלשנות דיווח על ירידה בהיקף של כ-40% בהיקף הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון. איזו ביקורת חמורה יותר יכולה להיאמר על ממשלת נתניהו? מעולם לא אמר איש תקשורת כלשהו ביקורת כה חריפה על ממשלת ישראל. והנה, ביקורת מימין על ראש הממשלה וממשלתו שודרה שוב ושוב באמצעי השידור "הממלכתיים" כאילו הייתה דברי אלוהים חיים, דברי אופנהיימר. מי ייתן ודווקא הביקורת הבונה של "שלום עכשיו" תגרום לממשלת נתניהו לחשב מסלול מחדש ולהגביר את הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון, כדי שבעוד שנה לא יתפרסם עוד דוח קטלני מסוגו של הדוח הנוכחי. כמו-כן, יש להפנות את תשומת לבה של הקרן המתפקדת כקרן לישמעאל חדשה לכך שכספים שהיא מזרימה אינם משמשים לייעודם אלא לביקורת מימין על פעילות הממשלה. מן הראוי להפסיק מימון זה.