הבעיה עם מרבית העיתונאים הבכירים הנה שהם מפתחים רגשי גדלות. הם כבר מזמן לא מדווחים, אלא מתאימים ומשפצים מציאות לטעמם האישי.
שתי דוגמאות:
נחום ברנע "פסק" שאולמרט נכנס לכלא כמו גבר. אוי לגבריותו. שנים על גבי שנים הוא ניסה להתחמק מהדין באמצעות מיליוני שקלים, להערכתי. מעולם לא הודה כי חטא. גם בשערי מעשיהו עוד טען שהוא זכאי, בדיוק כמו דרעי. ואם הוא זכאי, אז מדוע נשפט לבית האסורים? הרי שבועות לפני, הוא הודה בפני בית המשפט בכל העבירות המיוחסות לו.
אבל ברנע בשלו. אולמרט הוא גבר-גבר.
וביום א' הזה הוא תומך ברמטכ"ל, במלוא כוחו. למה? כי זה מתאים להשקפתו. כל בכיר ציבור שפולט איזו שטות זכאי לתמיכתו, בתנאי אחד: שהוא אנטי-ביבי.
אילו נתניהו היה פולט את אותם ההבלים, נחום ברנע היה כבר מוצא את הדרך לבוא עימו חשבון. זהו ברנע.
כמנוי של "ידיעות" משהו מתקומם בתוכי. להיות עיתונאי ותיק, אין פירושו להיות מכתיב דעת קהל. היה קיסרים שהחליטו שהם אלים ברומא.
עיתונאות נסמכת על עובדות ולא על משאלות הלב. הצעתי לברנע, תתעדכן, קח כמה קורסים ב"כותרת" ולא ב"
גלי צה"ל". הרי הכשרה עיתונאית חסרה לך. מדע המדינה אינה עיתונאות. כך לפחות רשום בויקיפדיה.
