דעת נעלמה תולה את הארץ על בלימה. מדינות עתירות כוח וממון יכולות להרחיב גבולותיהן, לבלוע אישה את רעותה חיים, אבל הן בולמות עצמן. יש לאל ידן להטות את משפט העמים לטובתן לדרוש את הצדק על-פי הנאתן, לעוות את הדין לשמן, אבל הן בולמות את עצמן. אין מי שיעצור בעדן מלפשוט על אוצרות טבע השמורות באדמות זולתן, מלהשיט כל ספינה עמוסת טובין לנמליהן, מלכרות יערות באשר הן רוצות, מלזהם נהרות בגבולן בלי עכבות על שהן מרעילות את העמקים השכנים להן, אבל הן בולמות עצמן. הן לא צדיקות, לא הרבה ולא מעט, וחוטאות גם במה שהן בולמות את עצמן, אבל תבונות גוברות, וסוף דבר דעת נעלמה תולה את הארץ על בלימה.
אין ספור הסכמות קטנות מצטרפות למערך של הסכמה גדולה בין המדינות הגדולות לבין הקטנות ומסדירות את
כבוד הריבונות ההדדית, את שמירת הגבולות המדיניים, הלשוניים, הכלכליים, המשפטיים, הצבאיים, התרבותיים, וחרף טבעו של האדם שעדיין לא נגמל מלהיות אב לזאב, הפלנטה הזאת חגה בחלל ומתקיימת מפני שדעת נעלמה תולה אותה על בלימה.
וכשמדינה אחת חורגת ומאיימת להפר את הבלימה ומרימה ידה על יד הדעת הנעלמה - קמות המדינות האחרות לאזק את הזרוע, או לגדוע אותה ובלבד שהעולם שיכול להיקרע ולהשתסף ולהיטרף באנדרלמוסיית משחיתים ולהידרדר לשלטון דמים, לא ייכנע לסוררים, וישיב את ממשלת הבלימה על הארץ.
דברי ימי האדם הם דברי ימי החריגות האלה, אבל הם היו גם לדברי ימי המאבק של יד הדעת הנעלמה בחורגים ובהורגים, והארץ עומדת, ונעה בלומה רובה ויד הדעת הנעלמה, אם פצעו אותה - היא חובשת עצמה, אם עצרו בעדה - היא משתחררת מאוזקיה, ואינה נרתעת מלנהל את העולם.
לפרקים באים ימים והחורגים כופרים ביד הדעת הנעלמה וקמים להשליך מן הארץ את כל ההסכמות, וחולמים בהלות בהקיץ ליטול את הפלנטה כולה לעצמן ולהוליך אותה לבדם כאילו אין זולתם מושל לא בשמים ולא על הארץ, ואנשים ונשים, רחוקים וקרובים, אווילים ושוטים מעולם או שתוקים מבינה ומחוכמה, רואים והפחד שמא יושלכו גם הם מן הארץ אם לא יסגירו נפשותיהם לחורגים, משחרר מתוכם נבואות כי הנה לא תהייה עוד הסכמה לעולם בעולם, ו"כל דאלים גבר", גבר בעבר וגובר בהווה גובר וייגבר בכל עתיד כי זה חוקי האלוהים הקדמון וזה רצונו מבראשית.
לו השכילו וראו אחרית החורגים. כולם למפח, כולם לתבוסה, כולם למיגור, ויד הדעת הנעלמה התולה את הארץ על בלימה, שותתת דם, אך נאמנה, שבה להוליך את הפלנטה ארץ אל חופי ההסכמה המצולקת, אך היחידה האמינה להנהיג את העולם בבטחה לבל יקרוס לתוך הבור השחור שחורגים למיניהם כורים לו באיוולתם. זאת לא תקוות תמימים. זה ההיסטוריה עד הנה. אי-אפשר שתהייה אחרת להבא. זאת לא אמונה מדומיינת. אין אחיזה לאחרת זולתה.
כל איש וכל אישה, הוא אזרח העולם. אהובות עליו גנות ארצו, חביבים עליו פרדסיה, כרמיה, צוקיה ועמקיה, חולותיה ובארותיה. הוא דולה מעברה את שפתה, הוא כורה מהררי ראשונים חוכמתה, הוא בונה ה בה את ביתו שלו ושל ילדיו וקובע במשקפים את מזוזות עתידו. הוא לא ימירנה ויגן עליה תמיד. אבל הוא יודע. היא חגה עם העולם כולו בברכת יד הדעת הנעלמה התולה ארץ על בלימה. ובאהבתו הגדולה את ארצו ואת עמו לוהבת גם אהבה גדולה את העולם כולו ואת כל מי שחבר עימו במעגל המופלא בו נעה תבל ומלואה בהשראת יד הדעת הנעלמה. זאת לא אזרחות כפולה. זאת האזרחות האחת הגלויה.
