עניינו של מאמר זה בהיסטוריה רחוקה החיה ונושמת בימים אלו ממש. הקרבות המתנהלים עכשיו מצפון לחלב על השליטה על הציר המרכזי למעבר הגבול בטורקיה, ושבהן מעורבים עכשיו הרוסים וצבא שכירי אסד, המורדים, הכורדים וארטילריה טורקית, מביאים לידיעת הציבור שמות של עיירות הנכבשות על-ידי אחד מהכוחות, או מוגנות על ידו. לכל עיירה חשיבות טקטית משלה, והיא נמחית מעל פני האדמה. לעיירה אחת, הנמצאת בשלב זה באזור שבידי המורדים, לא הרחק מהגבול הטורקי וצפונית מזרחית לחלב, ושמה דאבק, יש חשיבות היסטורית מהמעלה הראשונה בתולדות האיסלאם משני טעמים. הטעם הראשון הוא שכאן, בעמק ליד הכפר (בערבית מרג' דאבק) נחרץ גורלו של המזרח התיכון למשך 400 שנים. כאן, ביום קיץ חם ב-1516, התקיים קרב מיוחד במינו בין האימפריה העות'מאנית, בהנהגת הסולטאן סלים הראשון ("האכזר"), לבין האימפריה הממלוכית ששלטה עד אז במצרים, ארץ ישראל וסוריה. כמה שנים לפני כן, הונח הבסיס לאימפריה הפרסית בהנהגת השושלת הספווית שהפכה את השיעה לדת המדינה. הסולטאן העות'מאני הסוני הביס את השאח השיעי הפרסי (שהיה למעשה אזרי) ב-1514 וסיפח לאימפריה העות'מאנית את עירק וכל מזרח אנטוליה. עכשיו חשו הממלוכים בסכנה העות'מאנית, ושלחו צפונה עשרת אלפים פרשים. מולם הציבו העות'מאנים את החידוש הגדול שלהם: ארטילריה. ההפתעה הייתה שלמה המודרניזציה ניצחה ניצחון מכריע את הקשתים והפרשים המעולים של הממלוכים. יהיה זה הארגון והחימוש של הצבא העות'מאני שיטיל את חיתיתו על אירופה בכל המאה ה-16. בעקבות התבוסה הממלוכית במרג' דאבק (ועוד תבוסה בחאן יונס), האימפריה העות'מאנית השתלטה על סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים.
תקופת הזוהר כאשר הצמרת הטורקית של ימינו דיברה במונחים של חזרה לימי האימפריה העות'מאנית, היא בוודאי לא התכוונה לאימפריה של המאות ה-18-19. אלו מאות של ירידה, פיגור ותבוסות משפילות של הצבא העות'מאני לצבאות המערב ולרוסיה הצארית, שידעו לנצל את כל המודרניזציה החדישה של הנשק והחימוש. מן הסתם היא מתכוונת לתקופת הזוהר שלה שתחילתה במאה ה-15 והמשכה במאה ה-16.
הטעם השני הוא שבדאבק, על-פי המסורת האיסלאמית הסונית, צפוי להיערך באחד הימים קרב גוג ומגוג, קרב יום הדין בין הצבא האיסלאמי לבין הצבא הנוצרי, שם יוכרעו צבאות הנוצרים ויושמדו, והניצחון הסופי יהיה של האיסלאם. לכן, מגזין האינטרנט הרשמי של ה"מדינה האיסלאמית" (דאעש) באנגלית, נקרא בשם דאבק! באחד מגיליונותיו התנוסס דגל המדינה האיסלאמית מעל האובליסק שברחבת כנסית סאן פטרוס ברומא.
איני יודע אם יש דת בעולם שבה הקשר להיסטוריה, לאירועים, למקומות, לקברים, לשדות קרב, הוא חזק ומתמיד כמו בדת האיסלאם. מה שברור לי כשמש הוא שלא יפרצו כיום קרבות בעולם בין קתולים לפרוטסטנטים, ואירועים רצחניים שהתרחשו בזמן מלחמות הדת באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-17 לא מעוררים בימינו אלה את ההתרגשות הקלה ביותר. עבורם הכל הוא נחלת ההיסטוריה. לעומת זה, חלק ניכר מהמאמינים המוסלמיים חי את המאה ה-7 לספירה, חי את השנאות והקנאות שהתגבשו במרוצת הדורות בקרב האיסלאם. קשה, קשה לבני תרבות המערב לראות סרטונים איך השיעים טובחים באכזריות חייתית את הסונים, רק משום שהללו התאכזרו לפני למעלה מ-1300 שנה למשפחת החליף, החוקי לדעתם - ולהבין מה קורה שם, לעזאזל?!