הופעתם הנבזית של שלושת חברי בלד, ועמידת הדום לזכר הרוצחים השפלים בגדה, הביאה את ראש הממשלה לנקוט בצעד יוצא דופן, על פיו מי שיתמוך בטרור, או ישמיע דברי עידוד לכך, יורחק מהכנסת ברוב של 90 חברי כנסת, דהיינו 75% מחברי הכנסת.
מיד התעוררו כל יפי הנפש, כל תומכי הדמוקרטיה (לטעמם) בכל מחיר, ואמרו זו אינה דמוקרטיה, זוהי פגיעה אנושה בדמוקרטיה, ולא יעלה על הדעת שמי שנבחר על-ידי העם, יורחק מהכנסת על-ידי חברי הכנסת שהם פוליטיקאים.
החרה החזיק אחריהם נשיא המדינה שלא מפספס הזדמנות לתקוע לביבי בין העיניים, ואמר שזה מעשה חסר תקדים וכו וכו, כיד הדמיון הטובה עליו. זה שמרץ מתנגדת לחוק רק מעלה את ערכו, כי הם תומכים בכל מי שהוא נגד הממשלה, ולא משנה מהו המחיר בארץ ובעולם.
אחוז חסימה חברי בלד לא היו נכנסים לכנסת אילולא אביגדור (גם כן דמוקרט ידוע) היה מביא להגדלת אחוז החסימה, ובעקבות כך לשיתוף פעולה בין מספר מפלגות ערביות, שאהבה גדולה אין שם, אבל כשצריך לוותר על משכורת שמנה ותנאים מפליגים אז משתפים פעולה.
אם כך אני מציע לעשות משאל עם, שבו יוכרע האם ח"כים סוררים אלו ימשיכו לחמם את עור הצבי או יפלטו סוף-סוף מהמערכת הפוליטית הדמוקרטית. משאל עם יביא לידי ביטוי גם את בוחרי הרשימה המשותפת שברור לי שחלקם הגדול אינו אוהב בלשון המעטה שקולותיהם הלכו על-מנת להכניס את בלד וגרורותיה לכנסת.
ואז גם מצביעי המחנק הציוני ואין עתיד, שלא לדבר על מצביעי ליברמן, יתנו את קולם למען המדינה וירחיקו את אנשי בלד או דומיהם מהכנסת. מה שלא יקרה במקרה והחוק יעבור במתכונת הנוכחית, בה יצטרכו חברי הכנסת להרים ידם בעד ולא ימצאו 90 כאלה.
אם לצורך מסירת שטחים צריך לעשות משאל עם, על אחת כמה וכמה שבמקרה זה המשאל מוצדק מאין כמוהו, ויענה גם על טענות הדמוקרטים שבשם הדמוקרטיה מוכנים להתאבד.
