כאשר החליט שופט השלום הירושלמי דוד ריכטר לאסור את פרסום שמה של
ענבל אור (23.2.16), הוא "הצליח" להכניס שורה של פגמים לכמה שורות של החלטה. נכון שראינו כבר החלטות הזויות דומות של שופטים אחרים, אבל מה שעשה ריכטר כנראה קובע רף חדש של חוסר סבירות, חוסר חוקיות וחוסר היגיון.
הנימוק של ריכטר היה כזה: "אין מדובר בחשדות למרמה כלפי הלקוחות, ועל כן אין אינטרס מיוחד בפרסום החקירה דווקא בשלב ראשוני זה של החקירה. שמעתי את טענות הצדדים ונחה דעתי, כי פרסום שמה של המשיבה כעת, עלול להוביל לנזק חמור ובלתי הפיך למכלול עסקיה המפרנסים, על-פי עדותה, למעלה מ-30 משפחות של עובדי עסקיה. הפגיעה למוניטין הגלומה בפרסום מסוג זה, מוערכת על-ידי כבלתי הפיכה, כאשר הנזק אף הוא עלול להיות הרסני, בהתחשב בהיקף העסקים".
1.
בניגוד לחוק. חוק בתי המשפט קובע כעקרון יסוד את פומביות הדיון. יש צורך בנסיבות יוצאות דופן כדי לחרוג ממנו. החוק אינו מבדיל בשום פנים ואופן בין שלבי החקירה ובין רמות שונות של ראיות לכאורה. זוהי המצאה תלושה מן האוויר של כמה שופטי שלום, וריכטר הולך באותה דרך כאשר הוא מדבר על "שלב ראשוני זה של החקירה". החוק בשום פנים ואופן אינו מצריך "אינטרס מיוחד בפרסום", אלא להפך: מטיל נטל כבד על מי שרוצה למנוע את הפרסום. לפיכך, נקודת המוצא של ריכטר הייתה מנוגדת לחוק ב-180 מעלות.
2.
בניגוד לפסיקה. הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים ובמיוחד של בית המשפט העליון היא חד-משמעית: כל פרסום של מעצר גורם נזק לחשוד, ויש להוכיח נזק חריג ובלתי רגיל כדי להצדיק איסור פרסום. ריכטר לא שמע שום הוכחות משום סוג, אלא רק את דבריה של אור. לא היה לו שום בסיס עובדתי לקבוע מה יהיה הנזק שייגרם לה והאם הוא יהיה יוצא דופן. עולה השאלה הלא-נעימה, האם חשוד מן השורה - לא אישה נאה הפורצת בבכי - היה מקבל את אותו יחס.
3.
בניגוד לפרוצדורה. מבחינה מעשית, ריכטר נתן החלטה שיצרה ערפל מוחלט לגבי מה מותר ומה אסור לפרסם. היו שהבינו אותה כאילו אסור לחלוטין לפרסם את שמה של אור ואת קיום החקירה נגדה. אבל אם לכך התכוון ריכטר, הרי שהוא ניסה להחיל בתיק אחד החלטה על תיק אחר.
ריכטר דן קודם לכן בעניינו של סמנכ"ל הכספים, דרור גלעדי, ולא אסר לפרסם דבר - כולל קיומם של החשדות נגד אור. ההחלטה שלו בעניינה של אור, שבאה לאחר מכן, לא יכלה להשפיע במאום על הדברים שהותרו לפרסום בעניינו של גלעדי. ריכטר קם מכסאו באותו תיק ולא יכול היה להתערב בו על-ידי החלטה בתיק אחר. מבחינה זו, אין שום משמעות לכך שמדובר באותו שופט.
4.
בניגוד לזכויות יסוד. ריכטר, כמו כל עמיתיו, הוציא צו איסור פרסום למרות שהצד הנפגע - התקשורת - כלל לא נכח באולם. זהו ליקוי בסיסי הדורש תיקון רוחב, לא ייתכן שזכות היסוד ל
חופש הביטוי וזכות היסוד ל
חופש העיסוק ייפגעו בלי שהצד הנפגע יוכל להגיב. בכל הליך אחר, די בכך שלא מצרפים צד מעורב כדי לדחות אותו על הסף; איסורי פרסום ניתנים כלאחר יד, לעיתים בלי שהתקשורת בכלל יודעת על הבקשה להוציאם.
5.
בניגוד להיגיון. האם ריכטר באמת חשב שמישהו לא יידע שמדובר באור? האם הוא באמת חשב שאחרי מעצרו של גלעדי והודעת רשות המיסים, אנשים לא יעשו 1+1? האם הוא באמת חשב שיש בישראל מאה יזמות נדל"ן ידועות?
6.
בניגוד לאינטרס הציבורי. ריכטר דיבר על האינטרסים של אור ועובדיה, והתעלם לחלוטין מהאינטרס הציבורי. אור עצמה אמרה שיש לה 1,000 לקוחות. יש לה ספקים, נושים, מלווים. יש לה חברה שנסחרת בבורסה. לכל אלו, לדעת ריכטר, אין זכות לדעת על ההסתבכות של אור והם אמורים, לעשות איתה עסקים מבלי להביא בחשבון עובדה זו.
