הישראלים היפים מי אמר שעם ישראל הוא קוּטר? נראה שאפשר גם אחרת. לפחות לאחרונה, על-רקע גל הטרור המתעתע, היו שתי דוגמאות כאלה, שאין ספק כי ראוי שישמשו מודל לאחרים. מדובר במשפחות עופר בן ארי ואליאב גלמן הי"ד, שגיבו את שוטרות מג"ב ואת הצבא, לאחר שהרגו בשוגג את יקיריהן, תוך כדי ירי במחבלים.
איזו אצילות נפש! עם כל הכאב העמוק על האובדן היקר, ולא בידי אויב, ידעו שתי המשפחות האצילות להתעלות בגבורה מעל כְּאֵבָן האישי. במקום אצבע מאשימה, הן שלחו חיבוק חם ואוהב למי שמגינים בחירוף נפש בעזרת השם על העם, וביקשו שלא לרַפות את ידם של כוחות הביטחון במשימתם הבלתי אפשרית, בעקבות הטעות הקטלנית.
הישראלים היפים כבר אמרנו?
אות קלון ראש עיריית חיפה,
יונה יהב, הכריז קבל עם ותקשורת, שהוא אינו מוכן לאכלס בעירו מעון לנוער במצוקה. למרבה הצער, הוא לא לבד. גם ראשי עירייה אחרים אינם ששים לשַכן בעירם חריגים, ורואים בכך אות קלון לעיר. התנגדות זו אומרת דרשני.
במקום שראשי ערים יראו בשילוב חריגים מקור לגאווה מוניציפלית, תוך תרומה הדדית בין המוגבלים לתושבים - ובכך ישמשו מודל לאזרחים להסרת סטיגמות כלפי המוגבלים, אי-רתיעה מפניהם וקבלת האַחר - נראה שהם בעצמם נטועים עמוק בדיעות קדומות ומשמשים דוגמה שלילית לציבור בנושא חשוב זה.
אז מה הפלא שהציבור הרחב נרתע, גם בעידן המודרני של שנות האלפיים, מהאוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים, כפי שמצביעים סקרים המתפרסמים חדשים לבקרים? אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו תושבי העיר?
החיים כטלנובלה בפרשת ניר סומך, שרצח את חברו וזוּכה לאחרונה מחמת הספק, נראה כי מדובר במשולש רומנטי קלאסי שיש בו כל המרכיבים האופייניים של יצרים, בגידה, קנאה והרבה דם. כבר שלמה המלך הצביע על כך, ש"עזה כשאול קנאה". אין ספק שהחכם לא נכנס למקום שאפילו הפיקח לא יודע איך לצאת ממנו. לכן, שם המשחק במקרים כאלה הוא: הפרדת כוחות מוחלטת כבר בהתחלה, כדי למנוע היווצרות התסבוכת. וכל המקדים, הרי זה משובח. ואכן, ביהדות לשם כך קיימים כללי ייחוד, המהווים את הנוסחה המנצחת למניעת מצבים קטלניים אלה.
ראוי שהכתבה, השופכת אור על הפרשה העגומה מהצד האחר, תדליק נורת אזהרה בקרב הקוראים והציבור הרחב, ותעורר את מוּדעותם לנושא כדי למנוע חלילה הישנות מקרים דומים בעתיד.
כשר אבל מסריח בעקבות התחקיר הטלוויזיוני בעניינו של ראש עיריית נהריה, ג'קי סבג, על גיוס השירותים המוניציפליים למערכת הבחירות, טען עורך דינו, בין היתר, כי השימוש באמבולנסים מכספו הפרטי של סבג למטרה זו היה כשר. במה זה שונה משכירת מונית? - שאל העו"ד הוותיק והמיומן. אז אם עוד לא הבנת, הִנה התשובה.
לא סוד הוא שאמבולנסים הם רכב רפואי, המנוצל למטרות רפואיות בלבד. ובגלל שהם מטפלים במקרי חרום, הם נהנים מחופש תנועה וממעבר חופשי ברמזורים אדומים. עם כל הכבוד, מערכת בחירות - גם אם לסבג אצה הדרך - היא עדיין לא רפואת חרום, שנהנית מפריווילגיה מיוחדת זו, בניגוד לחוקי התנועה המקובלים.
ויתרה מכך, לא צריך להיות ראש עירייה, כדי לדעת שלמד"א יש מחסור חמור באמבולנסים. האם נכון אפוא לנצלם למטרות אלקטורליות, על חשבון החולים הזקוקים להם? ועוד: כיצד בעלי הרכב הייעודי ניאותו להשכירו בעבור בצע כסף?
תסמונת הסמוֹך דומה שהמפתח לרשלנות רפואית, ביטחונית ותחבורתית נעוץ בתסמונת ה'סמוֹך' הישראלית הכל כך טיפוסית, וש'לי זה לא יקרה'. אחרת מדוע נזכרים לשפר את המערכת רק אחרי שקורה אסון, ולא מונעים אותו מראש.
נגזרת של תופעה זו (או להפך) היא התנערות מכל אחריות אישית ומקצועית, תוך סיכון הציבור והטלת הכדור לאסון למגרשם של אחרים. אילו הגורמים האחראים היו מודים באשמה, במקום להצדיק את עצמם, הם היו נושאים בתוצאות ולפחות מונעים את האסון הבא. אלא שאם באמת היו לוקחים אחריות, היו דואגים מראש למנוע כל רשלנות ואת תוצאותיה הרות האסון. אולם למרבה הצער, ריבוי מקרי הרשלנות בתחומים השונים מוכיח כי הלקח לא נלמד, וכי התסמונת חיה ובועטת ומפילה חללים, ושום ועדת חקירה לא תעזור.
אם לא חינוך, אולי רק הטלת עונשים חמורים וקנסות כבדים על העבריינים (שהרי לא סוד הוא שהם לומדים בעיקר דרך הכיס), ירתיעו. ובא לציון גואל.
אלשיך, לטיפולך כאילו לא די בהטרדות נשים ובכשלים מערכתיים, אז הִנה עוד נושא לתשומת לב מפכ"ל המשטרה הטרי,
רוני אלשיך. קציני משטרה, האמורים להיות נציגי החוק ואכיפתו, הם בעצמם, כפי שפורסם, עברייני תנועה, הרומסים את חוקי התנועה ברגל גסה - נוסעים במהירות מופרזת, וברמזור אדום, בנוסף לחנייה במקומות אסורים (שכבר תוּעד לא אחת בעדשת המצלמה).
אולם, כמו להוסיף חטא על פשע, במקום להחמיר עם אותם שוטרים עבריינים, במשטרת התנועה הגדילו לעשות, וככל הנראה מתוך מחווה קולגיאלית מחקו את הדוּחוֹת ואת כתבי האישום לעמיתיהם. איזה מודל אפוא משמשים השוטרים לציבור הרחב, כשהם רושמים דוחות וקנסות לנהגים עבריינים, אם הם עצמם אינם מכבדים את החוק ועושים לעצמם הנחות? ומדוע איפה ואיפה זו, כשדין האזרח אינו כדין שוטר? מי ישמור על השוטרים, ואַיֵּה החתול שישמור על השמנת?
נשק יום הדין בשעה שהדיון הציבורי בדילמה, אם להתיר נשיאת כלי נשק מחוץ למסגרת העבודה בגלל ההכרח הביטחוני, הוא בעיצומו, למרבה הצער שוב קיבלנו לאחרונה הוכחה שלילית לכך. שוטר בפתח תקוה רצח את בן זוגה של גרושתו באקדח שברשותו. והוא לא לבד. מדובר ברוצחים מאבטחים ושוטרים בכירים שדם נקי על ידיהם הפושעות.
מי שאֲמוּנים על הגנת חיי אדם ואכיפת החוק, הם שלא אחת נטלו חיים. את הנשק שניתן בידם למטרות עבודה והצלה, הם הפכו לכלי קטלני לצורך חיסול חשבונות אישיים עם אנשים חפים מפשע. וכרוניקה פלילית מצערת זו היא שהובילה להחלטה לאחסן את הנשק בעבודה. לאן הגענו?
ראוי להרחיב את בדיקות השוטרים ואנשי האבטחה, מעֵבר לכישורים הפיזיים והמקצועיים, לבדיקת כשירוּת נפשית ועריכת מבדקי אישיות יסודיים ומקיפים, כדי למנוע הישנוּת מקרים דומים בעתיד. בתוך שלל הפרשיות, הכשלים והמחדלים, שהמשטרה טובעת בהם, אין ספק שמקרים חמורים אלה מוסיפים כתם כבד על מצחם של כחולי המדים.
פסוקו דחיינוּת: מִשחק מָחוּר
שותי העיר: בירת הנגב בַּר שֶבַע
חיי הלילה: מועדון הבַּר- בִּי
יועץ: עובד עצות
סדר: חדש על המדף
הישרדות - הזוכה המאושר: טיל (טיל) כסף
מועדון המדוכאים: מִגְרַש הֲרוּסִים?
ענף המזון: ביס - נֶס
מִבצעים בשלישי: סוּפֶּר- טיוּזְדֵיי
פוליטיקה: מַצָּעִים וַחֲלומות
הסטנדאפיסטית: מִשֶּנִכְנֶסֶת הָדָר - מַרבים בשמחה
בקטנה צה"ל: סיפור עִם זקָן?
מילון הקללות השלם: לא קיללת, לא שילמת
היימן עודה, הפרנואיד: דיכטר רוצח ח"כים ערבים?
גל הטרור: הדם הוא תבנית נוף מולדתנו?
סערת הצבעים ברשת: כחול ולבן זה צבע הז'קט שלי?
