המחבל מאלעיזריה שליד ירושלים, סעדי עלי אבו חאמד, שתקף את המאבטח צביקה כהן ממעלה אדומים ופצע אותו אנושות, מתואר על-ידי מי שעבדו עמו במעדניה שבקניון כ"בחור טוב ממשפחה טובה". לדבריהם, הוא לא הראה סימן מקדים למעשיו: "אחרי פיגוע הוא היה מוריד את עיניו מבושה". "אני המום, הוא בחור טוב ממשפחה טובה. אם האחים שלו היו יודעים שהוא מתכנן משהו, הם היו עוצרים אותו במיליון אחוז", סיפר
בעל עסק הסמוך למעדנייה בקניון שבה עבד המחבל.
"היינו שותים קפה, מעשנים סיגריה, לא ראינו שום דבר", הוסיף.
בעל העסק, שמכיר גם את אחיו של המחבל, העובדים גם הם בקניון, ציין: "אין להם את השנאה בעיניים, הם באים לעבוד. הם לא דיברו אף פעם על המצב ותמיד כשהיה פיגוע, הם היו מורידים את העיניים מבושה".
"הוא (המחבל - ש"ב) תמיד היה שואל אותי מתי להכין דגים לאשתי", המשיך בעל העסק בתיאור ההלם שבו שורה בעקבות הפיגוע הקשה. "שום סימן, מחייכים, חיבוקים כמו משפחה, שנים שזה ככה עם האחים שלו שעובדים פה המון שנים". אחיו של המאבטח
הפצוע סיפר כי צביקה הכיר את תוקפו: "הוא שתה איתו קפה יומיים לפני כן".
נשמע מוכר? אולי רק משום שלא עבר זמן רב מאז נשמע הירקן מרמת אביב ג' שהעסיק בעבר את נשאת מלחם, המחבל שביצע את פיגוע הירי בדיזנגוף ב-1 בינואר 2016, מתראיין ל"חמש עם
רפי רשף" וטוען כי הופתע כשגילה כי מדובר בו. "הוא היה אחראי מאוד. כולם אהבו אותו, אני אהבתי אותו", העיד.
לדבריו, "הוא עבד אצלי כשליח במשך ארבע, חמש שנים. הוא היה בנאדם נורמטיבי", טען הירקן, "אנשים סמכו עליו להיכנס לבתים, והוא היה בקשר עם הרבה קליינטים...". הוא הוסיף כי "בחיים לא היו תלונות מצד קליינטים, לא הייתי מחזיק אותו אם כן".
הירקן סיפר שגילה כי מדובר במלחם רק לפי שמועות שהגיעו לאזניו, ושוב הדגיש: "הוא בחיים לא דיבר על פוליטיקה. הוא בא ממשפחה מאוד מכובדת, אני מכיר את האבא. אני היכרתי את הבן אדם (המחבל) כמו כף היד שלי. הוא עבד, אכל ושתה איתנו".
האם שכחנו? סמל תומר חזן הי"ד בן 20 מבת ים, נרצח ב-20 בספטמבר 2013 על-ידי המחבל הערבי נדאל עמר, תושב השומרון, וגופתו הוסתרה בבור מים.
הרוצח שעבד עם חזן במסעדה נתפס על-ידי שירותי הביטחון ואמר בחקירתו כי ביקש לסחור בגופה כדי לשחרר את אחיו המחבל הכלוא בישראל.
ב-27 בפברואר 2002 נרצח במשרדו שבמפעל באזור התעשיה עטרות שמצפון לירושלים,
גד רג'ואן הי"ד בן 34, לאחר שנורה מטווח קרוב על-ידי פועל פלשתיני שהעסיק.
ב-1994 רצחו המחבלים הערבים שביר קאסם טאהר חאזם ואבו-מוסא סאלם עלי עטיה במכות גרזן, את
אייזיק רוטנברג הי"ד, ניצול שואה בן 69 שעבד עימם באתר בנייה, כתנאי לקבלתם לארגון טרור.
המחבל הערבי
מקלד מחמוד סלאח רצח ב-29 במארס 1993 בדקירות סכין את מעסיקו יהושע דויטש הי"ד, נמלט, נתפס ושוחרר בעסקה עם הפלשתינים.
ב-28 ביוני 1991 נרצח
אבי אושר הי"ד, איש משפחה בן 40, במטע התמרים שניהל במושב משואה. את אבי רצח בדקירות סכין אחד הפועלים הערבים שעבד עמו כ-15 שנים ושהיו ביניהם יחסי ידידות, שכללו גם ביקורי משפחות הדדיים. ביום שישי ה-24 באוגוסט 1929, הוזהר
אליעזר דן סלונים שהיה ראש הקהילה היהודית בחברון, מפני פרעות קרבות, בתקופה של הסתה פרועה של ערבים כנגד יהודים. סלונים דיבר עם ידידיו הערביים והם הבטיחו לו שלא יקרה כדבר הזה. סלונים האמין, והודיע לתושבים היהודים שאין צורך להימלט מחברון.
הפרעות בערבו של היום היו מחרידות בכל קנה מידה. 67 יהודים נרצחו ורבים אחרים עונו ונאנסו על-ידי שכניהם, שהביאו לקץ הישוב היהודי בחברון עד לגאולתו המחודשת תחת ריבונות ישראלית.
כבדהו וחשדהו אלה הם רק חלק מהאירועים שבהם נרצחו יהודים על-ידי "חבריהם לעבודה", "שכניהם האדיבים" ומי שנחשבו על ידם כ"נורמטיביים" וכמי ש"אין סיכוי שירימו ידם על זבוב" (אבל על יהודי אולי דווקא כן), "ממש בני משפחה".
אין להכליל, אך מוטב כי נבין את המציאות שבה אנו חיים כעת ובה חיו קודמינו - של גלי הסתה פרועה באמצעים שונים ובחסות מנהיגים, נגד יהודים בשל עצם היותם יהודים, קרובים כרחוקים, אשכנזים כספרדים, דתיים יותר או פחות, זקנים, גברים, נשים וטף...יהודים. מציאות זו מחייבת אותנו לקיים את רוח דברי חז"ל: "כבד אותם וחשוד בהם". ודאי אל לנו ללכת שבי אחרי דברי הרגעה וחנופה, הנפוצים בתרבות של אזורנו.
