1. טורקיה אולי בדרך לאובדן הדמוקרטיה. פחות ממאה שנים מאז המהפכה הכמאליסטית של "הטורקים הצעירים" הלאים - ובעצם סגר - השלטון הטורקי את ה
עיתון הנפוץ במדינה. לנוכח הפארסה, ראוי לזכור את הוזי ההזיות ששיווקו לנו שלום עם סוריה של אסד בתיווכו של
ארדואן - לפעם הבאה שירצו למכור הסכם נוסף במסווה.
רק נסגר העיתון הטורקי, וכבר קפצו אצלנו המזועזעים המקצועיים וחיברו בין סגירת העיתון בידי השלטון לבין העיתון שאתם קוראים כעת.
רון חולדאי, בפרץ של יצירתיות, הגדיל והקביל בין ארדואן לנתניהו. "
עצם הרעיון והעיקרון הדמוקרטי מפריע לביבי", אמר הדמוקרט הדגול.
האמת היא שדווקא מפלגתו של חולדאי (יחד עם מרצ) סגרה את תחנת הרדיו "ערוץ 7", שהייתה כלי הביטוי היחיד של מחנה עצום שהתנגד להסכמי אוסלו. אותה מפלגה (יחד עם גורמי שמאל נוספים) ביקשה לסגור את העיתון הזה, הבמה המרכזית של מחנה הרוב השמרני בישראל. וממש בשבוע האחרון התוודענו לפרץ דמוקרטי נוסף בשמאל, שעה שביקש לסגור את ערוץ 20 בשל הערה לא מוצלחת של מגיש, שאפשר לפרשה כסקסיסטית. לא ייאמן.
מי שהוביל את החוק נגד
ישראל היום היה העיתון שפעם הייתה לו מדינה, וממחצית שנות ה-80 היה למקור העיקרי לשיווק רעיונות השמאל בקרב ההמון ומעיין לא אכזב לתיעוב הימין, הדתיים וההתיישבות ביו"ש. עם כניסתו של ישראל היום, ירד "ידיעות" ממעמדו כמונופול, והחלה תנועת שינוי לטובת דמוקרטיזציה של השיח התקשורתי.
אתמול הקדיש "ידיעות" כמעט מחצית מעמודו הראשון להזעיק "כשהשלטון כובש עיתון". כמעט נשמט מזיכרוננו חוק התועבה שהעיתון הזה קידם לסגירת עיתון אחר - בדיוק מה שארדואן עשה. להיסטוריה דרכים משלה ללמדנו אירוניה: העיתון שבמשך ארבעה עשורים כבש את השלטון בישראל, מקונן על כיבוש עיתון בידי השלטון הטורקי.
2. נכחתי אתמול בוועידת
הארץ לתרבות. את הוועידה ליוותה תמונה בשחור-לבן, שבמרכזה גבר שפיו סגור ברוכסן, סמל ל"סתימת הפיות" שמשתתפי הוועידה ייללו עליה. סמל הוועידה השחור-לבן ביטא לטעמי את הלך הרוח ששמעתי שם: אין מורכבות, אין היסטוריה, אין צדק כלשהו בטענות ארוכות השנים של המחנה השמרני-ימני על הדרה והשתקה - אלא רק מציאות בינארית: בני אור מול בני חושך.
חלק מהקהל נהג כאספסוף. כמויות הבוז, ההגחכה, ההתנשאות והצרחות שהוטחו בשרת התרבות
מירי רגב, שהוזמנה לנאום, לימדו על עוצמת ההיסטריה והתבהֵלה שהקבוצה הזאת - פעם העילית המובילה וכיום אוחזת בקרנות המזבח של מעוזיה הישנים - חווה. עוד למדתי על מידת הסובלנות שלה ועד כמה היא מחזיקה מ
חופש הביטוי כשהוא מאתגר את תפיסת עולמה.
בזמן נאומה של רגב עמדו יוצרים "אמיצים" כשפיותיהם סתומים באגד מידבק. מבחינתי, הפלסטר הזה היה כתב פלסתר, זיוף של ההיסטוריה: לא "סותמת פיות" עמדה על הבמה אלא נציגת סתוּמי הפיות, בעוד מולה ניצבו נציגי סותמי הפיות האמיתיים, שסגרו תחנת רדיו וביקשו לסגור עיתון, ולא נחה דעתם עד שגם את כבשת הרש של ערוץ 20 ביקשו להקריב על מזבח חופש הביטוי שרשום רק על שמם.
