המותג הפרטי, הולך ותופס תאוצה וחלקו במכירות הולך וגדל.
המותג הפרטי קיים לא רק ברשתות המזון, אלא גם ברשת סופרפארם עם מותגי לייף, סנדיי, באיקאה (שם כול המוצרים נושאים את השם איקאה) ברשתות האופנה עם שלל מותגיהם.
רשתות המזון בארץ החלו לאמץ את המותג הפרטי לפני מספר שנים והוא מאפשר להם להעמיד קוו מוצרים לצד המותגים המובילים ולשפר דרך כך את תנאי הסחר והמיקוח מול המותגים המובילים ובאמצעות זה לקנות מהר זול יותר, לקבל מהם תקציבי פרסום גדולים יותר, בקיצור לשפר את התנאים מולם.
ישנה נקודה אחת קטנה, שנוח לרשתות לא לציין ולא לדבר על כך.
העולם המודרני מרבה להשתמש בפרסום ולהשקיע בכך סכומי כסף אדירים, באמצעים גלויים, סמויים באופן ישיר ועקיף בעיתונות, בטלוויזיה ולאחרונה גם באמצעות שימוש מאסיבי באינטרנט וכל זאת על-מנת לחשוף בפנינו את המוצר, להאדיר את שמו של המותג או במילים אחרות להחדיר לראשנו את המוצר.
מדובר כאן על הוצאה אדירה אשר למעשה נמנעת ממוצרי המותג הפרטי וכול זאת משום שהם נמצאים אצלנו בבית שלנו, על המדפים ובמקרר.
הדפסת שם הרשת על גבי התבלינים למשל או על הקפה, יוצרת מצב שבו אנו נחשפים כול יום ואפילו מספר פעמים ביום לשם הרשת, אם נרצה או שלא, דבר שמעלה באופן ניכר את המודעות הבלתי נעזרת שלו למותג, אותה מודעות שהיא היא החשובה ביותר ביחסים שבים הלקוח למותג.
נוח לרשתות שלא לדבר על
שטיפת ראש זאת, שכן היא חוסכת להם עשרות רבות של מיליוני שקלים בשנה, מיליוני שקלים אשר רובם הגדול לא מועבר לצרכנים במחיר טוב ומשופר, אלא עובר לקופת הרווח הנקי של הרשת.
רשת הגונה צריכה לשמור על פערי מחיר של לפחות 20% במינימום בין המותג המוביל למותג שלה, שכן היא אינה נדרשת להשקיע סכומי כסף אדירים במותג ובפרסום, היא נהנית מהורדת מחיר של המותג המוביל ואינה נדרשת להשקיע ממון רב בפיתוח קווי המוצרים. מהיום יש לכם את הכלים לבחון את
מידת הגינות הרשת שלכם - רשת הגונה חייבת למכור את מוצרי המותג שלה במחיר הנמוך בלפחות 20% מהמותג המוביל, בתנאי שהיא לא מייקרת באופן מלאכותי את מחירי המותג המוביל.
הידעת? המותג הפרטי ברשתות מובילות בחו"ל מגיע לכ-40% מכלל המכירות ובישראל גג 15% מכאן שיש עוד מקום רב להתקדם בנושא.
