פעם זה צייר,ופעם זה זמר, פעם כתבנית ופעם שחקנית, פעם עיתונאי ידוע לגנאי, ופעם פרופ' משפריץ רוש (רעל),מאז חילחלה ההבנה שהם רחוקים מהשלטון כרחוק מזרח ממערב, השמאל מתבצר בתוך פחדיו, צולל לתוך חור שחור. הם הולכים ומתכנסים למציאות מדומיינת שהם בוראים לעצמם. הם מדמיינים אויבים (
מירי רגב,נתניהו) מפתחים פוביות אוריינטליות, מאבדים קשר למציאות, מרוממים כתבנים שהם מחלקים להם פרסים( אף פעם בחייך לא קראת ספר.קראת כבר את קסטל בלום ? שאל מנחם פרי את מירי רגב...) מה נסגר איתם ? פעם הם הלכו אחרי החלילן מסטלין, היום אחרי הערבים, וגם נלחמים ב'פאשיסטים' בעזרת גידופים,מקלדת, מיקרופון, עצומות,והרבה קריאות 'בוז'.
הלא הם אבירי זכויות האדם, אז היכן מעט דברי נועם וכיבושין, דברי חיבה ורצון לפיוס? הם בעלי המונופול על ה'שלום', אז היכן, איזה שלום קטנטן, נניח פעם ביומיים ? נדמה שמאז הבחירות האחרונות פג ליבם לגמרי. וזה מזכיר לי את אחד הסיפורים על תחרות הרעלים של הרמב"ם.
הרמב"ם היה רופא גדול במצרים. מסיבה זו, הרופאים האחרים שהיו מוסלמים, קינאו בו ורצו להורגו. ניגש בכיר רופאיהם אל המלך ואמר לו: נעשה תחרות. הרופא שידע לתת את הרעל החזק ביותר, הוא יהיה רופא המלך.
המלך הסכים, ונקבע שהרופא הזה ייתן לרמב"ם לשתות את הרעל ראשון. הרמב"ם שכבר ידע שאותו רופא ייתן לו רעל מאוד חזק, לקח רעל נגדי,ושתה אותו מבעוד מועד. לכן כאשר נתן לו הרופא לשתות את הרעל החזק, לא קרה לרמב"ם דבר. עכשיו הגיעה השעה שהרמב"ם ייתן את הרעל שלו לרופא האחר.
כולם עמדו בגינת המלך וחיכו לראות מה ייתן הרמב"ם לרופא האחר. אמר המלך: עכשיו תורו של הרמב"ם לתת את הרעל שלו.מה עשה הרמב"ם ? הכין חבילה גדולה, עטופה בניירות על גבי ניירות, ורק בפנים, בתוך החבילה הסתתר בקבוק קטן. לקח הרמב"ם כף עץ של תנור, הניח את החבילה ומסר אותה מרחוק לעבד, שייתן אותה לרופא.
הרופא האחר ראה שהכף מתקרבת וליבו החל לדפוק בחוזקה...לקח את החבילה בידיים רועדות, פתח נייר אחד, ועוד נייר, ועוד נייר, וליבו עמד להתפוצץ מהמתח ומהפחד. כשהגיע אל תוך החבילה, הוא פתח אותה וראה בקבוקון בתוכה. לא הספיק הרופא לפתוח את הבקבוקון, ליבו נדם והוא מת.
אז פתח הרמב"ם את הבקבוקון ולגם ממנו. אמר למלך: האם אתה רוצה לטעום? זה מים עם סוכר!
התפלא מאוד המלך ואמר: אם זה לא רעל, מדוע האיש הזה מת?
ענה לו הרמב"ם: הוא מת מהפחד. מאותו יום ואילך הפך הרמב"ם לרופא המלך.
אז זמרים וכתבנים שכולכם מאותה כוורת, שחקנים וחייטי צמרת, כבר השתלטתם על כל העמדות. עם בחירות, בלי בחירות, אתם בתקשורת, אתם באקדמיה,בתיאטרון, בוועדות,בבית המשפט העליון והתחתון, אתם בכל מקום, אבל לא מצליחים להתמודד עם דעות אחרות, לא שומעים יצירות אחרות, לא סובלים תרבויות אחרות. לא רואים שהדעות שלכם והאקסיומות שלכם שנויות במחלוקת. שקיים ויכוח אינטליגנטי שאתם רק צד אחד בו. ולמעשה אינכם מנהלים כלל דיאלוג. ההשתלטות החונקת שלכם מקשה מאוד על המדינה להתנהל באופן דמוקרטי, אבל במבחן התוצאה בטווח הארוך הדמוקרטיה מנצחת אתכם. החרדה הקמאית, הכמעט מאגית ממה שאיננו 'הארץ', גורמת לכם שכל יום פג ליבכם, יותר ויותר. אתם מנסים לסתום את החור בסכר,ו זועקים את זעקת הקוזק הנגזל.
אולי תתנו לנו כבר אוויר! אל תשכחו את הרופא של הרמב"ם!.
