לקראת החג מתפרסמים בעיתונים כתבות על גובה הסל ברשתות המזון השונות. כול רשת מנסה כמובן להראות את הסקר טוב יותר, אולם הידעת שעיקר התחרות היא על מגוון פריטים מצומצם יחסית משהו שנע בין 100-700 פריטים, אשר מחולקים לפי דרגת החשיבות אשר מייחסת להם הרשת?.
דרגות חשיבות אלה מסדרות את הפריטים החשובים, להם נותנים משקל "בסולם דמיוני" אשר בא לציין את מידת החשיבות של הצרכן לפריט. לדוגמה בקבוק קולה קולה של החברה המרכזית הוא פריט עם דרגת חשיבות הגבוהה ביותר ומנגד של פפסי קולה, עם דרגת חשיבות נמוכה יותר.
הפריטים שהם הכי נתפסים אצל הצרכן ואשר לרוב הם הנזכרים ואשר על פיהם אנו בוחנים ובודקים את טיבה של נקודת המכירה מדורגים במקומות הכי גבוהים וכך בסדר יורד עד לפריט אשר בדרך כלל מחירו אינו חשוב/אינו מהותי ללקוח.
רשימות המוצרים הכי רגישים בכול רשת, הם אחד הסודות המסחריים החשובים ביותר והם כמובן נמצאים בכול מחירון של כול פורמט, כלומר במגה בול בקריות או בשופרסל דיל בבאר שבע.
מחקרים מראים שהתנהגות הצרכנים בתחום התמחור והמחירים, מזכירה התנהגות כמו של פעמון. במרכז הפעמון נמצאים משהו כמו 300 מוצרים, אשר מקבלים ניקוד גבוה ולאחריהם עוד כ-400 נוספים עם דרוג נמוך וכול שאר המוצרים כ-14000 עם דרוג נמוך עד בלתי חשוב.
חד העין בטח שים לב שמוצרים זניחים ולא יום יומיים, מתומחרים ברשתות "הזולות", לגמרי לא זול ועם פערים לא מהותיים בין הרשתות השונות, כאשר הקרב האמיתי על הצרכן, על ליבו, ועל הארנק מסתובב סביב מספר מוצרים טריים כמו עגבנייה ומלפפון ואולי גם בצל וחסה, אך הרבה פחות על תפוח האדמה (הירק הנמכר כמותית הכי הרבה) על מספר סוגי עוף, בשר וקצת דגים ועל כ-200 ומשהו פרטי מכולת, אשר הבולט הוא בקבוק 1.5 ליטר קוקה קולה, חומוס,קטשופ קורנפלקס סוכר וכדומה.
כמובן שהקרב הוא לא רק המחיר ובנוסף לו קיימת תחרות על מיקום, נגישות, חנייה, נוחות בקנייה, מגוון מוצרים, קופות, שירות, אולם דווקא המחיר הוא זה שמרבים לדבר עליו וכמו שקראתם עיקר המלחמה בו היא כמה מאות פריטים בודדים בלבד, כפי שנאמר "הקרב הגדול הוא על הקטן"