בשבוע שעבר עליי, ועל עם ישראל כולו, תחת מתקפת טרור הגרזינים והסכינים, בידי שונאינו המוסתים, עברתי קורס מאבטחים מקצועי, במתקן הכשרות ירי וקרב מגע, במטווח העירוני באשדוד.
משך הקורס אותו סיימתי בהצלחה, הינו שישה ימים, והוא מכונה קורס מאבטחים בסיסי. יש קורסים ברמות מתקדמות יותר, עם מספר ימי הכשרה גדול יותר, ובסיכומו של קורס, מצאנו את עצמנו ברמת כשירות ירי וקרב מגע, הרבה יותר גבוהה, ולפיכך אני מלא הערכה ותודה למדריכים המקצועיים ולחבריי לקורס.
להערכתי, ולעניות דעתי, בימים אלה, חובה על כל איש וכל אישה, אזרחים נאמנים למדינה היהודית, בריאים בנפשם ובגופם, יהודים ובעלי בריתם, לעשות קורס מאבטח בסיסי, על חשבונם הפרטי, או באמצעות חברות אבטחה וגופים ציבוריים. זוהי חובה אזרחית לאומית שהיא צו עליון, של ונשמרתם לנפשותיכם, ושל לא תעמוד על דם רעך.
בקורס זה, פגשתי את כלל גווני האוכלוסייה בישראל, צעירים ממני, ומבוגרים ממני, עד הצעיר ברוחו שבחבורה בגיל 67. כולנו חווינו חוויה ייחודית מוצלחת של מפגש אנושי ויהודי, תוך כדי שיפור הכושר הגופני, מיומנויות קרב מגע, וכישורי ירי באקדח ובתרסיס פלפל, תוך הקפדה מיוחדת על בטיחות ומקצועיות. למדנו סימנים מחשידים, תשאול, פסיכולוגיה ומשפטים. נעשינו מאבטחים מקצועיים, שתרומתם להצלת חיים ולכלכלה הישראלית, לא תסולא בפז.
לאחר בוחן כושר בסיסי, נוכחתי כי גם הצעירים ברוחם, לא נופלים בכושרם מהצעירים בגילם. בקרב מגע פגשנו את המדריכים קרלוס, רובי, מוטי, שלימדו אותנו, שאפשר להתמודד בהצלחה, מול תוקף בסכין או בגרזן, בתנאי שיש רוח לחימה ואגרסיביות מבוקרת. למדנו גם את מגבלות הכוח. למדנו שאנו חייבים להפוך מיידית, את התוקף הרודף למותקף ונרדף. רק כך ניתן להכניע את הרודף. עיקרון מומלץ ביותר, שעל כל הנהגה הלוחמת בטרור, לאמץ ובגדול.
כל בוקר התחיל בחבורה בה הייתי, עם התכנסות בפרלמנט הפסיפלורה. פרלמנט ישראלי, תחת הפסיפלורה, בה התכנסנו החברים: אלדד מרמת גן, יוסף הירושלמי, אבי מאילת, איליה מבת ים, משה מבית אל, נסיך צעיר שזה עתה השתחרר, ושני מאבטחים צעירים מבאר שבע. זה הצוות. צוות לעניין. לא הכרנו זה את זה, לפני כן. מהר מאוד נעשינו חברים לנשק. החלפנו דעות, עצות, מילים חמות. אכלנו יחד, שתינו לחיים, הזענו באימונים, והעמדנו את יכולותינו למבחן, ונעשינו אחים לדרך. האוכל היה הכי טעים, כי אכלנו יחד, ובירכתי ברכת המזון בשם ומלכות, מודה לקדוש ברוך הוא, על הזכות להימנות על חבורה שכזו, עם ישראל כפשוטו.
מעבר לאימונים, לירי, לשיעורי אבטחה מונעת, בהם הפליאו להדריכנו, דדי, לב, דן, חווינו יחד את החדשות על הפיגועים, בכל רחבי הארץ. לנתי במשך השבוע במגורים המזומנים לחניכים, כשאנו צופים בחדשות, שוטפים מעלינו את זיעת האימונים, ולומדים להכיר את שמעון הצדיק אב הבית, ואיש את רעהו. כך הכרתי את דני שעלה לארץ מאנגליה, כחייל בודד, והוא מספר על משפחה מאמצת נפלאה במודיעין, שבה מצא בית בארץ הקודש. כך הכרתי את טום שישן מעליי במיטת הקומתיים, את התימני המדהים שהצחיק את כולנו, את אלכסנדר מאשדוד, את הצעיר מבית דתי שכעת כיפתו היא כיפת שמים, וליבו פתוח לדיבורים של אמונה ויהדות. בסופו של שבוע, יצאנו יחד לחגוג את הסיום המוצלח, בשתיית לחיים, הצטלמנו, הפכנו לחברים בפייסבוק, שיתפנו תמונה, והבטחנו שנישאר תמיד חברים.
כל בוקר, לפני המפגש עם כולם, יצאתי להניח תפילין ולהתעטף בציצית, והתפללתי בטבע. ביקשתי שוב ושוב מהקדוש ברוך הוא, שילמד ידינו לקרב, אצבעותינו למלחמה. ביקשתי שהקדוש ברוך הוא, יילחם לנו, עימנו, וננצח את אויבינו האכזריים, המרושעים, אשר איבדו צלם אנוש, ובוחרים ברע ובמוות לאליליהם. בראש חודש אדר ב', מצאתי בית כנסת מתוק, ושמו בית כנסת בית אל, בו התפללנו תפילת ראש חודש, אמרנו הלל, והתפללתי על חיילי צה"ל, על הפצועים והנכים מהפיגועים, על חולים, שיתרפאו, ועל פרנסה טובה ובריאות ושלום בית, לי ולכל בית ישראל.
כשחזרתי מהתפילה, בכל בוקר, התעורר אבי מאילת, וביקש להניח תפילין ולהתעטף בציצית, ובשמחה מסרתי לו אותם, בעודי מתפעל, כמה פתיחות גיליתי בלבבות ישראל, לתורה ולמצוות, ולמעשים טובים. אבי אהב גם את הטלית הקטן שלבשתי כל השבוע, כשציציותיה משתלשלות לצידי מכנסי הדגמ"ח שלי. הוא רכש חוטי ציצית חדשים ומהודרים ולקחם לביתו באילת. כמה חיבה ואהבה רכשנו במהלך השבוע הזה, איש לרעהו.
הסתיים הקורס. תם ולא נשלם. אנו מוכנים ללחימה. המאבטח הוא לוחם בודד. הוא יודע שלמרות היותו לוחם בודד, הוא לא לבד. אנחנו כולנו עם אחד. כולנו יחד. נודה לקדוש ברוך הוא, על הטוב ועל המוטב. כל הזמן בהודיה. אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שיהיה עימנו תמיד. שנרגיש אותו יותר ויותר. שייתן לנו אמונה וביטחון ודעת. באהבת ישראל, באמונה וביטחון, נתפלל לישועה ולניצחון. אמן כן יהי רצון.