שתי פרשות מעניינות בחיינו, האחת פרשת הרפז, והשנייה הפרשה בה מעורב לכאורה מוטי מורל, בראשונה מעורב לכאורה יחצ"ן, מכתב ממשרדו זויף, הוא עצמו אינו חשוד כלל במעורבות בזיוף, הוא הרי זה שהתלונן במשטרה על זיוף מכתב ממשרדו, מטרת הזיוף הייתה הפוך או הפוך על הפוך או הפוך על הפוך על הפוך, וייתכן שהיה מעורב בה יחצ"ן אחר. הסגנון של הכתיבה, ואורח החשיבה מאפיין את גישת מתקפת הנגד המלכלכת (גישה בה נקט השמאל בבחירות האחרונות וכשל כישלון חרוץ, מה קוראים קמפיין נגטיבי).
ובל נבוא בטענות אלא רק אל עצמנו. עולמנו הוא עולם שעיקר התוכן בו הוא בקנקן ולא במה שבתוכו. כאשר אנו בוחרים מוצר אנו מעדיפים את העיצוב על הפונקציונאליות, כאשר אנו בוחרים בן זוג אנו מעדיפים את החיצוניות על הפנימיות, וכך בכל נקודה ונקודה בחיינו, עולה העדיפות של האדרת ופוחתת העדיפות של הגברת שבתוכה.
ואת האדרת ניתן לצבוע בגוונים אופטימיים, ואת האדרת היריבה אפשר לקרוע לגזרים ואילו את הגברת קצת קשה. את העיצוב אנו משנים במשיכת קולמוס או בתוכנת פוטושופ, אך את הביצועים אללי קשה כך לשנות.
ואז הפיתוי הוא גדול.
חוסר זהירות במקום להשקיע בתוכן, במקום לפתח סוכריה בריאה יותר, וטעימה יותר, אנו מתרכזים בצלופן, ואם גם הצלופן לא עובד אנו מלכלכים על הסוכרייה של המתחרה, ואם נסיר את כל הגבולות אנו נפיץ מחר שמועה ברשות החברתיות שהסוכרייה של היריב רעילה, ונהרוס לו את העסק.
ולא תמיד יהיו היחצני"ם אשמים באורח ישיר, הם הרי כמו חבלנים המפרקים שדה מוקשים אשר ההסתברות שיעלו על מוקש הרבה יותר גבוהה מההסתברות שלא יעלו עליו, הצורך הלגיטימי מהם הוא לצבוע בצבעים בוהקים קצת יותר מהמציאות את המוצר שלנו, אך לא תמיד אנו אומרים את כל האמת על המוצר, ולא תמיד היחצנ"ים מטמיעים במדויק את מה שאמרנו להם, ואולי אולי גם היחצנ"ים עצמם אם מתוך חוסר זהירות או אף מתוך אינטרסים כלכליים/מוסריים/ אחרים תופסים עצמאות ועוברים עוד סף, ואז במצטבר נולד גולם הרסני ומזיק שאיש לא פילל לו.
כאשר בסיס המקצוע הוא יצירת תמונה שונה וייחודית שאיננה נראית ללא מעורבותו של אותו מקצוע, וזאת מבלי שאותו מקצוע משנה את המציאות אלא רק את המראה שלה, נוצר פתח ענק לעיוות המציאות, ולדעתי אפילו צדיקים גמורים עלולים אז ליפול בפח של עצמם.
