חודש אדר מחבר בין סופי זמנים עם התחלות חדשות - סוף החורף מסמל את החשיכה עם שחר חדש. חג הפורים הוא החג היחיד שכל האירועים בו מתרחשים בגלות ונכלל במועדי הלוח העברי, לאחריו באה הגאולה - נס יציאת מצרים החל בחודש ניסן. חג הפורים סוגר חורף, גלות, לילה ואף סוגר ניסים.
מנין לנו שחג זה סוגר לנו ניסים? הדברים נלמדים מתוך דברי הגמרא במסכת יומא. על הפסוק בתהילים: "למנצח על איילת השחר מזמור לדוד (כ"ב, א')", דרשו חכמים: "אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים (כ"ט ע"א)".
אסתר נמשלה לשחר שהוא סוף הלילה היות שהניסים שאירעו בתקופתה סיימו תקופה ארוכה של התגלות ה' לעיני עמו ישראל. פירושם של דברים כפי שמציגם הגר"י הוטנר בספרו (פחד יצחק, פורים עמ' פ"ה) מהו הדימוי לסוף הלילה? כי הניסים הגלויים והמפורסמים דומים ליום. אבל הניסים הנסתרים דומים ללילה. למה הדבר דומה לאדם המחפש חפץ שנאבד לו, אם יש בידו אבוקה ימצא ביתר קלות את מה שהוא מבקש. אבל הוא לא יאמץ את עיניו לראות בתנאי - ראות גרועים.
לעומתו אדם אחר שאין בידו פנס, אומנם מתקשה מאוד לחפש, אבל יאמן את כושר ראות עיניו. כאשר יבוא אור היום, שניהם שווים וימצאו מהר את מבוקשם. אבל עליונות אישית יש לאותו האיש שלו לא הייתה האבוקה.
כך, הנשענים על נס נגלה, חלשים הם ומחוסרי מעלה - כך בלשונו הזכה של הגר"י הוטנר. ויש להבין על-ידי כך מאמר חז"ל: "כמה גרוע אדם זה שנישתנו לו סדרי בראשית (שבת נ"ג ע"ב)", כלומר, מעשה הנס מורה על השפלה! הנס שאירע לאסתר בא ללמדנו להכיר ניסים נסתרים בהם הקב"ה מגן עלינו עד סוף הלילה, כלומר עד סוף גלותנו.
פעוטי ערך לעומת זאת חג החנוכה שגם בו אירעו ניסים לעם ישראל ויד ה' התגלתה בו לא זכה להיכתב בספר. מדוע הניסים שהתרחשו בימי מרדכי ואסתר הועלו על הכתב במגילת אסתר ואילו פרשת ניצחון בני חשמונאי על יוון לא זכתה להיכתב? האם הניסים שנעשו בימי בית חשמונאי בארץ ישראל היו פעוטי ערך לעומת נסי מגילת אסתר?
מבאר את הדברים הרב משה לוין (רבה של נתניה בעבר) בספר (אורייתא, פורים עמ' י"ט) כאשר כותבים על-מנת להנציח לדורות את דברי הימים של מאורע או סדרת אירועים שהתרחשו בפרקי זמן שונים, מובן שכותבים את תולדות הדברים עם סיומו או סיומם של המאורעות. אזי ניתן לבחון את פני הדברים מכל הצדדים ולהעלות רשמים וקורות העיתים על הכתב.
אולם כאשר המאורע עצמו טרם הסתיים ועדיין הוא ממשיך והולך אין טעם ומקום לכתבו לדורות שהרי טרם הסתיים.
פורים היווה נס מכיליון פיזי, שהרי עם ישראל עמד בסכנת השמדה וכשחלפה הסכנה, עם נפילתם של המן הרשע ושאר שונאי ישראל, הסתיים האירוע.
לכן, על-מנת להנציח את הנס לדורות כתבו אותו במגילה. אולם שונה היה המאבק שהביא בסופו של דבר לניצחון החשמונאים, שם המאבק היה כולו
בשטח הרוחני בלבד, מטרת העם היווני הייתה לערער את הייחוד הרוחני של עם ישראל. מאבק זה לא הסתיים אז וטרם הסתיים עתה אלא הוא הולך ונמשך מדור לדור עד אחרית הימים, כי בכל דור ודור מסתערים על עם ישראל כוחות עמלקיים המבקשים בכל מחיר לכלות את רוח ישראל סבא.
לכן, ניצחון חד-פעמי במאבק הזה אין לו ערך מוחלט אלא ערך יחסי וזמני.
מכאן מובן מדוע לא ניתן היה להעלות בכתב על מגילת ספר את פרשת נס החנוכה, בהיות שמאבקם של החשמונאים טרם הסתיים.
