מבט אל ההיסטוריה הפוליטית הישראלית והעולמית מראה שרוב המפלגות המובילות משתמשות באותה טקטיקה מוזרה משהו: הם לוקחות קבוצה מסוימת אשר ערכיה נוגדים את המצע של המפלגה המובילה, והיא עושה זאת על-ידי המצאת סיפורים והפצת שקרים לפיה קבוצה זו פוגעת בביטחונה של המדינה המסוימת.
כך, למשל, טענו המועמדים לנשיאות ארצות הברית
ברני סנדרס ו
דונלד טראמפ, כי הסכמי הסחר שחתם הנשיא אובמה עם מדינות אסיה יגרמו לכך שיפוטרו עובדים אמריקנים.
התנועות הגרמניות "פגידה" ו"אחריות לאומית" טוענות כי המהגרים מאיימים להשתלט על גרמניה.
אויבות המדינה בנוסף, אנו רואים שגם כאשר מפלגת השלטון נמצאת במשבר היא מתחילה לשסע את הציבור נגד קבוצה מסוימת. כך, למשל, מפלגת "
הליכוד", הנלחמת באנשי הרוח, המפלגות החרדיות נלחמות בזרמים המתונים "רפורמים וקונסרבטיבים" אשר לטענתם רוצים לגזול מהם את הכותל המערבי, ו
ארדואן נלחם בכורדים אשר עושים הכל כדי להרחיק את "
דאעש" ודומיו מהגבול.
התקשורת מועלת בתפקידה כאשר היא לא מדווחת לציבור על השימוש המוקצה שעושות מפלגות מסוימות בקבוצות אחרות אשר הופכות בהינד עפעף לאויבות המדינה. בכך, מסייעת התקשורת למפלגות השלטון להעצים את השנאה ולשסע קבוצה אחת בקבוצה שנייה.
לכן, העול נופל על האזרחים אשר נאלצים לנטר את המידע המועבר עליהם בכלים מועטים שיש ברשותם, כאשר הם אינם יודעים מהי האמת הנכונה ומהי האמת השקרית דבר אשר מפרק את הלכידות החברתית שממילא רעועה בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית והעולמית כאחד.
