הטיפה המרה הגמרא מספרת על רבה שהסב לסעודת פורים עם רבי זירא, ותוך התמכרותו לטיפה המרה, רצח אותו. כשהתפכח משיכרונו, הצליח באורח ניסי להחיות את עמיתו.
אינני מצוייה בנבכי פרשנות הגמרא. ובכל זאת, ברמת הפשט נראה לי שהגמרא רצתה להרתיע מפני שיכרות מלאה בפורים. וממקרה טראגי זה הסיקה עד כמה השיכרות - השוללת מהאדם (גם מתלמיד חכם ענק ברמתו של רבה) כליל את השליטה במעשיו - עלולה להיות קטלנית ומסוכנת ביותר. על סמך אנקדוטה עגומה זו נפסקה הלכה שאסור להשתכר באופן מלא, אלא השתכרות חלקית בלבד.
לפי זה לדעתי ניתן להסביר את הכתוב במגילה "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כמיטב המסורת הלשונית, שהכוונה היא ולא עד בכלל. כלומר, ההשתכרות מותרת כל עוד השיכור יודע להבחין בין הרע בדמות "ארור המן" לטוב המגולם בדמות "ברוך מרדכי" ומנגנוני הבקרה העצמית עדיין פועלים בו. מעֵבר לקו אדום זה השיכרות אסורה.
מבולימיה לאנורקסיה יונית היא נערה ששקלה 116 ק"ג, ותוך שנה וחצי השילה יותר ממחצית ממשקל גופה, והפכה לאנורקטית.
דומה שהבעיה של יונית נעוצה במעבר הקיצוני מאכילה מזיקה של ממתקים, המכילים פחמימות וסוכר, בלי גבול, במשך 15 שנה - כפי שהיא מעידה על עצמה - למשטר קפדני של דיאטה, הכולל התנזרות מוחלטת מהם. ומכאן יונית הגיעה לקיצוניות השנייה שהיא אינה מסוגלת לטעום כלל לא רק ממתקים, אלא כמעט שום דבר מחוץ לירקות.
הדרך של אשפוז בכפייה במקרים של הפרעות אכילה, שהייתה נחלת העבר, אינה רצוייה כלל. לדעתי, יש להפסיק בהדרגה את העיסוק האובססיבי במשקל, על-ידי טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי. זאת תוך התמקדות בתזונה נכונה ובריאה, הגורסת שמותר לאכול הכל אבל במינון מתאים.
אני בהחלט מסכימה עם
עדי ברקן, המנהל סדנאות גמילה בנושא, שיש לטפל בבעיה היסודית של דימוי הגוף, המעסיקה מאוד את בני הנוער, ואשר היא הגורמת להעדר שליטה עצמית בתזונה ולהפרעות אכילה. ובא למחלותינו בציון גואל.
תנועת חב"ש מכירים? עוד לפני שיושם "חוק שעות עבודה ומנוחה", שהיה בהקפאה עמוקה במשך שנים רבות, ולפני עידן הקניונים הנפתחים כיום בשבת ליד כל עץ רענן, הגה הסופר אהרן מגד ז"ל את הרעיון להקמת תנועה בשם חב"ש. לא, אין מדובר בארץ של שכנתנו האפריקנית, אלא בתנועה של חילונים בעד שבת. היה זה על-רקע חילולי שבת המוניים על מגרשי הכדורגל, מתוך ריקנות ושעמום, שהסופר קרא להפסיק את המשחקים ולהפוך את השבת כנכס לאומי ליום המנוחה השבועי.
מגד יזם את התנועה לא מטעמי נוחות, כדי להפסיק את ההמולה המפריעה לשכנים, אלא מנימוקים אידיאולוגיים צרופים, בדומה לנימוקי השופטים בפסיקתם נגד הקמת המרכול בזמנו בגבעתיים.
דומני כי במקום התעסקות ציבורית עם תוכניות ריאליטי הריקות מתוכן, דוגמת "
האח הגדול", או עם כיסאולוגיה פוליטית, הגיעה השעה להקים את תנועת חב"ש למען האקולוגיה הרוחנית של העם.
הטיפה המרה ולקינוח, איך לא, כמצוַת היום, בדיחה על יין.
היֹה היה איש שיכור, שמשפחתו ביקשה בכל דרך לגמול אותו מהטיפה המרה. מֶה עשתה? הביאה אותו אל כיכר העיר, לצפות בשיכור אחר המתבוסס שם בקיאו, ואולי כצופה במחזה מן הצד, יסלוד מכך, ובסופו של דבר ייגמל מן היין. אלא שמיודענו 'התעשת' במהרה ושאל את עמיתו השיכור: מנַין השגת את היין המשובח הזה? וכל השאר היסטוריה.
פורים שמח!
