תיאור חי למצב הדור והתקופה הקודרת ההיא, בה נתחייבנו לראשונה לכליה, השמדה מוחלטת, של העם היהודי, בכל העולם, מתגלה במגילת אסתר. אנו חייבים להבין מי הם אלה, ואיזה הם, אשר בסיבתם נגזרה עלינו גזירה נוראה זו. אלה הם אותם אנשים ונשים, אשר היו והינם מוכנים לחתום על "כתב ויתור" של נאמנותם לעמם ולארצם, למולדתם. הם אלה אשר 'שוברים שתיקה', מחדשים קרן ועמותה, מכריזים '
שלום עכשיו', חושבים שרק הם 'בצלם', ולהם שתולים תומכים ותורמים, אפילו מקרב 'רבנים למען זכויות אדם', וגם שרים וחברי כנסת, עמוסים עוז וזמן צהוב, החושבים עצמם ל'מחנה ציוני', חדורים 'מרץ' כמו 'החתרן הבלתי נלאה', הנהנים מאז ומתמיד מסעודתו של אותו נשיא ומלך כסיל ורשע, שבכל דור ודור. והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
לא זו בלבד שיש מספר יוצאים ופורשים מן הכלל, הדוחים מעליהם את אות הקדושה של צלם ישראל, אם במקצת ואם הרבה, אלא, שמספר קטן זה (8%) יש לו החוצפה לומר לאחרים, באמצעות תקשורת המונים, כאילו כולם מזדהים עימו, וכי העיקר הקובע בחיינו אינן תופעות החיים הרוחניים הייחודיים לישראל, בתורת ישראל והנבואה המקובלת עלינו אלפי שנות דור. המיעוט הקולני המתמעט והולך, טוען כי דווקא אותם הגורמים היחידים שהם משותפים לנו עם כל האומות, הם ההצדקה היחידה לקיומנו. כנגד כל מי שאינו מסכים עימהם, ורוצה להיות ולחיות כיהודי, שלא יכרע ולא ישתחווה בפני תרבות אנשים חטאים, הם יוצאים למלחמת חורמה, מכפישים, משקרים, בוגדים, מגרשים, ומשתפים פעולה עם האויבים בכדי לפגוע ולהרוס את הצבא היהודי, את העם היהודי, ואת המדינה היהודית.
לחץ ההמון זה הזמן להשמיע קולנו כולנו, זקן וזקנה, איש ואישה, נער ונערה, בחורים וגם בחורות, ילד וילדה, אשר יהודים אנחנו, וגאים ביהדותנו. כולנו (92%) משמיעים מחאה עזה וחריפה, תקיפה וחותכת, ברשתות החברתיות ובערוצי יהדות נאמנה, כנגד הבוגדים והמוסרים, המינים והמלשינים, שבקרבנו, שפעם אחת ולתמיד אנו אומרים לא!!!!! אין חלקנו עם הנהנתנים, התאוותנים, המושחתים, הכופרים, המסיתים והמדיחים, המתיימרים לדבר בשם הכלל כולו. אין חלקנו עימהם!!!!
נכונות ההמון וגם גדוליו להיכנע לתופעות שליליות, התגלתה בכמה הזדמנויות בתולדות עם ישראל, בטענה שהושמעה גם כנגד מרדכי היהודי: דע שאתה מפילנו בחרב הרשע. אשרינו, מאז ומתמיד, שהיו וישנם גדולים יחידים שלא ראו לנכון להיכנע ללחץ ההמון וגדוליו, שכן ראו בכניעה זו סכנה איומה יותר לעם כולו, וקטרוג גדול יכול להתגלגל מזה חס ושלום. כזה היה מרדכי היהודי, אשר לא יכרע ולא ישתחווה. כמו היום כך היה גם בפרשת "הכותל", בו נתבקשו היהודים להכריז על ויתור זכויותיהם בכותל, ובתמורה יזכו להתפלל מכאן ולהבא באין מפריע. "ההנהלה הציונית", "הסוכנות היהודית", "הוועד הלאומי" - צידדו בוויתור, ואז היה זה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, כמו מרדכי הצדיק, בתקיפות ואומץ עמד והכריז: על הכותל אין לוותר! שנים חולפות, והכל הודו, עסקנים ואנשי רוח שונים, שזקיפות קומה של רב אמיץ, שלא נכנע לרוחות הזמן, הצילה את כבוד ישראל. כך הם בימינו, הרב שמואל אליהו והרב אליעזר מלמד, וכל ההולכים בדרך זקיפות הקומה כנגד וויתורים לאויבים. יהי חלקנו עימהם.
מצפון אנושי כולנו יחד, ננצח את הכלב, הוא עמלק, הרוצה ללקק דם ישראל. עניין הכלב הוא החורץ לשונו, נובח בתעמולה זדונית בשטנה, שאין כוחה אלא בפה, ונושך. אין מומחה בלשון הרע כעמלק. זהו סימנו המובהק של עמלק. אבל אחריתו עדי אובד, וישראל קדושים מתגברים ומנצחים כל.
כפי שתבע הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, מג'ון לוק, נתבע בתוקף רב יותר, מממשלת ישראל, לנקוט באמצעים נמרצים נגד הפורעים הערבים: ממשלת ישראל - יאמר הרב - קיבלה על עצמה אחריות לסדר ולביטחון החיים בארץ, והיא נתבעת למלא את התחייבותה. כשניסה להתחמק, וטען שלא ברור לו מה ניתן לעשות, הגיב הרב בעוז ואמר: עליך לתת פקודה ברורה לירות ברוצחים ! אני נותן לך את הפקודה. בשם המצפון האנושי אני דורש ממך למלא את חובתך, ולהגן בשלימות על חיי האזרחים היהודים בארצנו!
בנו הרב צבי יהודה זצ"ל, המשיך את התביעה החד-משמעית של אביו, ואמר: כשיש לישראל ממשלה וריבונות, שלטון ומדינה, תמחה ! תמחה את זכר עמלק ! כשנתעוררה השאלה בהגנה על צורת הנקמה והתגובה כלפי הערבים הפורעים ("להמית או לא להמית"), באו ושאלו את דעת הרב אברהם יצחק הכהן קוק האבא זצ"ל, השיב מרן הרב האבא כלפי המוסדות המוסמכים לבצע פעולות תגמול כנגד האויב: "עד כמה שאפשר - להרבות מהם חללים!".
