יש לשער שלאולמרט הייתה נגיעה בנושא הגז, אך האסוציאציה שלי הקושרת את אולמרט למתווה הגז קשורה בדרך בה בג"ץ ניהל את שני הנושאים.
את הפסיקה שלו לגבי ערעור אולמרט על ההרשעה בנושא
הולילנד, עיכב בג"ץ במשך שנה וחצי בה התרוצץ העבריין בארץ עם גישה חופשית למקרופון. בסופו של דבר, בג"ץ מצא תירוץ להקל על עונשו של יקיר בית המשפט הזה.
בנושא מתווה הגז יושבים שופטי בג"ץ על המדוכה ומושכים זמן, בתקווה שחברות הגז יתיאשו או שהבנקים יסרבו לממן אותם והגז ישאר בקרקעית הים. אותה התנהלות שערוריתית בשני המקרים. לא צדק יחפשו ולא משפט, אלא להכתיב מדיניות לפי השקפת העולם שלהם לממשלה הנבחרת.
זו לא דמוקרטיה, זה שלטון קבוצת שופטים שמונו על-ידי חבריהם לדעה וניצלו את כוחם לדרוס את העקרון של הפרדת רשויות ויחד איתו את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בבחירת הממשלה. אין למערכת המשפט כל מנדט להחליט בענייני מדיניות. אלו מסורים בלעדית בידי הממשלה.
לא מבינים בנושא סמכות הממשלה לקבוע מדיניות, והיא גם זו שנותנת את הדין בבחירות על תוצאות המדיניות שלה. הסמכות היחידה של השופטים היא לדון את הבאים לפניהם בבית המשפט בהתאם לחוקי המדינה שנחקקו בידי הכנסת.
אין השופטים מוסמכים ואין זה בתחום מומחיותם, להחליט בעניינים של הרשות המבצעת: אין הם גנרלים שיכולים להחליט באיזה תוואי להציב את הגדר, או איך להגן על אסדות הגז. אין הם כלכלנים שיכולים לקבוע את מחיר הגז. אין הם דיפלומטים שמבינים בנושא הסבוך של ההשפעה של מתווה הגז על הקשרים בין מדינות. אין להם ניסיון קרבי שמאפשר להם לשפוט התנהגות של חייל. ההחלטות שהוא חייב לעשות תוך שניות ובתוך ערפל הקרב, אינן יכולות להישפט ממעמקי הכורסא הנוחה שלהם.
הניחו למי שממונה על התוויית מדיניות כלכלית, מדינית וביטחונית, לעשות את עבודתם. יש משום חוסר מוסר באכיפת החלטות בתחומים אלו בלי לקחת אחריות על התוצאות.
נמאס לי מהשתלטות מערכת המשפט על החיים שלנו במדינה. כל חייל חייב עו"ד צמוד, כל החלטה של שר חייבת אישור של היועץ המשפטי שבמשרדו. כל חוק של הכנסת חייב אישור בג"ץ.
דמוקרטיה ייצוגית נשענת על איזונים ובלמים. מערכת המשפט איבדה את הבלמים ודוהרת לקראת דיקטטורה משפטית. החוק לפי פרשנות השופטים הפך להיות חשוב ממוסר, מצדק ומהתנהגות אנושית.
הערך של 'מדינת חוק' דורס כל ערך אחר ומחליף משילות, תרבות, ויחסים אנושיים.
נמאס!
