החטא הקדמון: הפרת ההסכמים

דעת שעטנז [צילום: יוסי זמיר, פלאש 90]

לדעת רובינשטיין וג'ובראן, מתווה הגז הוא נושא כל כך חשוב, עד שרק הכנסת יכולה להכריע בו – אלא אם היא האצילה לממשלה את סמכותה. במקרה זה המחוקק לא הסמיך את הממשלה להחליט בעצמה, ולכן צריך להחזיר אליו את הכדור. אבל שלושת עמיתיהם מצאו, כי לממשלה יש סמכות לאשר את המתווה מכוחם של חוקים הנוגעים לחלקים ספציפיים בו. במילים אחרות: לדעת הרוב – לא נפל פגם בצורה בה פעלה הממשלה

System.String[]

הליך בלתי חוקי מובהק [צילום: פלאש 90]

הנקודה המרכזית היא, שבג"ץ מתעלם לחלוטין מהסיבה לאותה פסקה. המדינה כבר הפרה פעמיים את ההסכמים עליהם חתמה עם דלק ונובל אנרג'י: פעם אחת כאשר ועדת ששינסקי העלתה בצורה חדה את תשלומי החברות למדינה, ופעם שנייה במתווה הנוכחי. בכל מדינה מתוקנת, חוזה הוא חוזה, ובוודאי חוזה עם הממשלה. בכל מדינה מתוקנת, עקרון-על הוא רציפות הממשל, כך שהסכם של ממשלה א' מחייב את ממשלה ב'

System.String[]

עדיף לשים פה את הכסף [נתי שוחט, פלאש 90]

אילו אני משקיע בינלאומי, הייתי אומר לעצמי: השתגעת? ללכת למדינה מוכת טרור באיזור בלתי יציב, שכל שני וחמישי מאיימים להחרים אותה, ולחתום על חוזה עם ממשלה שיכולה מחר בבוקר לשנות אותו? להשקיע מיליארדים בתחום מסוכן ממילא, ולהוסיף על כך את הסיכון שבעוד שבוע או חודש או שנה, הממשלה המקומית תכפה עליך לשלם לה הרבה יותר מכפי שהבטיחה, ואחר כך גם תכריח אותך למכור את רכושך?

System.String[]

System.String[]

יכולה לתבוע הרבה מיליארדי דולרים

מה שכן יכול לעזור להעביר את המתווה, הוא – באופן אבסורדי – הכעס שצפויה לעורר פסיקת בג"ץ. כל מרכיבי הקואליציה הנוכחית לא אוהבים, בלשון המעטה, את האקטיביזם השיפוטי, איש-איש מטעמיו. פסק הדין בנושא הגז הוא בהחלט אקטיביזם שכזה, שכן הוא מבטל החלטת ממשלה בנושא מרכזי ביותר, תוך התעלמות-למעשה מנימוקים שהציג ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. אולי זה מה שיעזור לנתניהו לגייס מאחוריו את כל חברי הקואליציה, בתנאי שיימצא פתרון לפסקת היציבות

System.String[]