סימנים של עודף משפטיזציה

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו (=עשו) לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב). ביטול מתווה הגז כמו חריצת משפטו של חייל קרבי אפילו טרם סיום החקירה הם שני סממנים מטרידים של עודף משפטיזציה וחוסר לב והגיון. לא בכדי נטען כי אחת הסיבות לחורבן ירושלים היא כי לא הופעל שיקול דעת של לפנים משורת הדין טרם חריצת הדין. בימים טרופים אלו אנו עדים לקאמבק מפחיד של "הכל שפיט". כל פעולה של הגופים המבצעים במדינה בין אם זו הממשלה במתווה הגז ובין אם זה צה״ל במלחמתו על הגנת חיינו בארץ הזאת, נתונים לביקורת שיפוטית. אלא שהבדל מהותי קיים בין המבצעים למבקרים. המבצעים נתונים לבחירות דמוקרטיות ונושאים באחריות. לעומתם המבקרים במערכת המשפטית אינם עומדים לבחירה דמוקרטית וגם לא נושאים בשום אחריות. המשוואה איננה מאוזנת ולכן לא יכולה להתקיים לאורך זמן. אנו עדים להתלהמות נטולת כל פרופורציות בנושא הירי של החייל בחברון. ראוי להעלות כמה שאלות למחשבה. האם ירי והרג בזמן כלשהו יכול בכלל להיחשב כמוסרי? האם חיסול ממוקד בירי מהאויר תוך סיכון חפים מפשע מסביב הוא מוסרי? האם פעולת חיסול ראשי מחבלים במיטותיהם (בהשתתפות שר ביטחון וראש ממשלה בעבר) במקום לחטוף אותם ולהביאם לדין צדק היא מוסרית? האם פעולת חיסול פצצה מתקתקת לפני שביצעה זממה היא מוסרית? הרי תמיד יכול לעלות הספק הסביר שברגע האחרון המחבל היה מתחרט ולא מתפוצץ (ראו המחבל שהתחרט בבריסל וברח מהזירה).

חשוב שנדע מהם הפקודות הברורות

ואם מדברים על מוסר אז היכן כל יפי הנפש שלא שואלים כיצד זה שוכב מחבל מדמם על הרצפה מוקף קצינים וחיילים ואיש לא ניגש לטפל בו ברחמנות המתחייבת מהמוסר הצבוע הנדון בהרחבה בתקשורת בימים אלו. שוכב פצוע ואיש לא מטפל בו - אדוני הרמטכ"ל מה הנחיותיך בנדון? ומדוע המפקדים בשטח לא פעלו כדי לגונן על המחבל הפצוע מפני אפשרות שמישהו יפגע בו? הרי כולם שם אשמים. ואם אין להם הנחיות מחייבות לגונן עליו אז אדוני הרמטכ"ל אולי הטעות היא שלך? תוציא פקודות שיש להגן על מחבלים גם במחיר סיכון חיילי צה"ל ותדע כל אם עבריה בידי אלו מפקדים היא מפקידה (או מפקירה) את בניה. לפני שנים הבן שלי שרת כמ"מ בצנחנים. עוד כשהאימונים היו במחנה סנוור בשומרון לפני שצה״ל ברח ממנו. ואני זוכר סיפור שלו איך כשהעביר שיעור לחיילים באו 3 ילדים פלשתינים וזרקו עליהם אבנים. השיעור הופסק ונפתח מרדף אחר הילדים. מאז הילדים האלו גדלו, ויש להם היום ילדים שמבינים היטב את חולשתו של צה"ל. מאזן אימה הוא מרכיב מהותי בביטחון. צבא שאפילו ילדים לועגים לו ולא פוחדים ממנו איננו מקנה ביטחון. אגב, מהבן של ביקשתי בזמנו שישבור את הנוקר בנשק שלו כדי שלא יירה חלילה מפני שאין לי מספיק כסף ויכולת להגן עליו בפני המשפטנים רודפי המוסר. בנושא המוסר הצה"לי נראה לי לצערי כי טרם יצאנו מהגולה ואנחנו עדיין מבקשים לרצות את הפריץ או חלילה להבטיח שהרמטכ"ל לא ייתבע לדין באנגליה בטיול ״אחרי הצבא״ שיעשה עם שחרורו. ומכאן שוב למתווה הגז. אני מציע לשקול שגם שופטים יצטרכו להסביר ולנמק את ההחלטות השגויות שלהם. הרי מערכת המשפט היא הירארכית ורמה בכירה יכולה להפוך החלטה של קמא, אבל למה השופט קמא לא עומד לדין על טעותו והנזק שגרם בהחלטתו השגויה? ומה על הערכאה הבכירה אם היא טועה? האם אין מקום להעמיד החלטות סופיות של בית המשפט העליון לשיפוטו של העם שהוא בעצם הריבון והרשות השופטת רק משרתת אותו? הנה הבאתי את המעגל לכדי אבסורד כדי להבטיח שירושלים לא תיחרב שוב בגין הדין.