בשאלה זו מתמודדים מיטב הסוציולוגים, ההיסטוריונים, הפרשנים, העיתונאים, וכל שאר האינטלקטואלים. מגוון התשובות, המנסות לנמק, לתאר ולשרטט תופעה פוליטית חברתית זו, מקיפות תחומים ונושאים רבים.
אינני מתיימר להשיב לשאלה זו בניתוח אקדמי מעמיק. אסתפק בכותרות המוסכמות בתוכנן על רובינו.
הימין עולה כתוצאה מהסיבות הבאות:
משבר כלכלי. אבטלה גבוהה בעיקר של צעירים. הטרור המוסלמי. הג'יהאד הרצחני. גל הפליטים המוסלמים. עבודה זולה של הפליטים המתחרים בעובדים המקומיים. פגיעה בגאווה הלאומית. פגיעה בזהות התרבותית והחברתית המקומית בגלל הזרים.
אובדן האמון בממסד הפוליטי שאינו מתפקד ואינו פותר בעיות. התגברות פרשיות שחיתות שלטונית. הלעג של חלקים בשמאל כלפי הלאומיות והפטריוטיזם.
"השמאל" הליברלי המערבי שהטיף לשלום, למוסריות, לסובלנות, לשוויון, לריסון הכוח והתוקפנות, הרחיק לכת והפך עיוור. התקינות הפוליטית התנתקה מהמציאות. כל אלה שהמשיכו להאמין בתקינות הפוליטית התיאורטית והנאיבית הפכו לסרבני התפכחות.
"השמאל" הליברלי הפך למתנשא על כל סביבתו. כל מי שלא נכלל בין מאמיניו הפך ל"קיצוני", ל"פשיסט", ל"בריון", ל"מסוכן". הרשע הפך לצדיק. האמת קיבלה הנחות והוסתרה בגלל התקינות הפוליטית.
בדם קר אין ספור שקרים וחצאי אמיתות בנושאים הביטחוניים והכלכליים מתפרסמים מדי יום בתקשורת המערבית והישראלית.
מי שרוצה המחשה לעוות המוסרי של "השמאל" הליברלי היהיר והמתנשא שיתבונן באופן שבו מסקרת התקשורת המערבית (וחלקה הישראלית) את הסכסוך הישראלי פלשתיני. כאשר מחבלים שיצאו לרצוח יהודים ישראלים, מתוארים כפלשתינים מיואשים שנטבחו בדם קר (שרת החוץ השוודי).
לאנשים הרציונאליים זה פשוט נמאס. האידיאולוגיה השמאלנית הליברלית עברה מוטציה. נקעה נפשם של רבים להשלים עם העדר ההבדלים בין התוקפן לקורבן. בין האמת לשקר. בין הסיבה לתוצאה. עליית הימין קשורה בצביעותו ובחולשתו המוסרית של השמאל. מושגי הלאומיות והפטריוטיזם, סמלי המדינה ההמנון והדגל, מצטיירים כלעג בעיני "השמאל" הליברלי כביכול נאור.
ככל ש"השמאל" הישראלי ימשיך לתמוך ולהבין את הפלשתינים, ולהזדהות עם ארגוני "השלום והזכויות", בשם "
חופש הביטוי", כך גדל מספר התומכים במה שקרוי הימין.
ככל ש"השמאל" הליברלי האירופי לא יפנים את ההלם, כתוצאה מגלי הטרור האיסלאמי (בפריס, בבריסל, בלונדון, במדריד) כך יתעצמו מפלגות הימין בכל אירופה.
