העובדות לא מעניינות

שימו לב מי אמר מה על החייל שירה בחברון במחבל השרוע על הארץ. בנימין נתניהו: "מה שהתרחש בחברון אינו משקף את ערכי צה"ל". משה יעלון: "זה אירוע חמור. היה תחקיר ראשון, שהשורה התחתונה שלו היא שיש פה אירוע של חייל שסרח". אבו מאזן: "אנחנו דורשים משפט צדק. נקבל כל תוצאה של משפט צדק". כן, כך בדיוק הם אמרו. ראש הממשלה ושר הביטחון ממהרים לחרוץ דין לפני שכל העובדות ידועות, בעוד הנשיא הפלשתיני רוצה פסק דין של בית משפט. בעצם, זה די מובן: למה אבו מאזן צריך להיות יותר קיצוני מאשר ביבי ובוגי? הם עושים בשבילו את העבודה בצורה הטובה ביותר. שיהיה ברור: אם החייל הרג את המחבל – דינו מאסר ממושך. הנקודה היא, שאפילו לדברי יעלון, כאשר דיבר כל מה שהיה הוא "תחקיר ראשון" – לא בדיקה, לא חקירה, לא כתב אישום, לא פסק דין. ההתלהמות של התקשורת מובנת, ההתנפלות של האופוזיציה היא טבעית; אבל איפה טיפ-טיפה זהירות של מי שמתהדרים בכך שהם נושאים באחריות העליונה לביטחון ישראל? ועוד משהו: איזה משפט צדק – כזה שאבו מאזן דורש – יכול להתנהל, כאשר השופטים הצבאיים כבר שמעו מה חושבים ראש הממשלה ושר הביטחון? מזמן לא ראיתי כזו הפרה בוטה של עקרון הסוביודיצה, כזה זיהום של הליך משפטי עוד לפני שהוא החל, כזה שיבוש של מהלכי חקירה.

צריך לקרוא כדי להאמין, שחבר בית המחוקקים הישראלי פרסם את ההודעה הבאה. איך אומרים? לא נגענו. "טרם התבררו החשדות המיוחסים לשר דרעי, כבר יש שני עניינים עליהם ניתן להצביע. ראשית, דרעי לא היה צריך לחזור לכהן כשר בישראל לאחר שהורשע בשחיתות בעבר. אמרתי זאת גם טרם פרסומה של הפרשה האחרונה: אדם מושחת, שתחב ידיו לקופה הציבורית ופגע באמון האזרחים לא ראוי שימשיך לשרת את הציבור לעולם". הדובר: מיקי רוזנטל, לפני המעבר לחקירה פלילית נגד דרעי. הוא אומר במפורש, שאינו יודע במה מדובר – אבל זה לא מפריע לו לקבוע נחרצות: דרעי מושחת. זה לא שהעובדות לא מעניינות אותו; הוא בכלל לא זקוק להן. יש לו דעה – וכל השאר שולי. רוזנטל רוקד על הדם אפילו אם אין גופה. אבל אתם יודעים מה? אני מוכן לזרום עם רוזנטל. טרם התברר מה היה בתביעות דיבה שהוגשו נגדו, כולל כאלו שתלויות ועומדות, אבל כבר ניתן להצביע על כך שהוא לא ראוי להיות חבר כנסת.

ימות המשיח: ידיעות אחרונות וישראל היום מסקרים באותה צורה אירוע המהווה מהלומה לבנימין נתניהו. לא ימות המשיח: שני העיתונים עושים זאת תוך התעלמות מעובדות ויצירת התמונה המתאימה לקו הקבוע שלהם. אני מדבר על פסק דינו של בג"ץ בנושא מתווה הגז. שני העיתונים התייחסו אך ורק להחלטה לפיה המתווה בטל בגלל פסקת היציבות (זו המבטיחה שבמשך עשר שנים לא תהיה חקיקה שתעמוד בסתירה למתווה). שניהם התעלמו לחלוטין מכך, שבג"ץ הכשיר את כל יתר המרכיבים: השימוש שעשה נתניהו בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים כדי לעקוף את הממונה על ההגבלים, פרק התחרות, פרק המיסוי ופרק המחירים. ישראל היום התעלם מהעובדות החשובות הללו, כי הוא רצה להציג את פסק הדין כמו שנתניהו ראה אותו: אסון מוחלט. ידיעות אחרונות התעלם מהן, כי הוא רצה להציג את פסק הדין כמו שהאופוזיציה ראתה אותו: תבוסה מוחלטת לנתניהו. גם האדלסונים וגם המוזסים לא יתנו למשהו קטן כמו העובדות ולמשהו שולי כמו האמת להפריע להם.

חולה נפש אחד מספר שחולת נפש אחרת אמרה לו שהיא רצחה את תאיר ראדה. המשטרה בודקת לעומק את הסיפור הזה ומגיעה למסקנה חד-משמעית שהוא עורבא פרח, גם בנסיבות בהן עלה וגם ובעיקר משום שהוא לא מסתדר עם ממצאים מרכזיים מזירת הרצח. בית המשפט העליון, שמאפשר לסנגוריו של רומן זדורוב לנהל למעשה משפט מחודש, מסכים עם הפרקליטות: אין כאן שום דבר שמצדיק להביא את העדות ההזויה הזאת בפני בית המשפט המחוזי. העובדות הללו לא מפריעות להמונים שתומכים ברוצח הנתעב הזה, כמו ששום עובדה אחרת לא מפריעה להם. הן לא מפריעות גם לערוץ 8 ול-ynet, אשר משיקולי רייטינג מפמפמים את אותו סיפור כאילו מדובר בתגלית העשור. הם יטענו מן הסתם, שכל מה שמעניין אותם הוא גילוי האמת, מתן מזור כלשהו למשפחתה של תאיר ושחרורו של אדם חף מפשע שהורשע ברצח שלא ביצע. שיסבירו לנו איך עלילת שווא כזאת, שאין בה שום דבר שמתחיל להזכיר משהו שמתקרב לאיזושהי הוכחה, מקדמת את המטרות החשובות הללו.

כאשר אני קורא ספר ונתקל בעובדה מהותית שברור לי שהיא שגויה, אני מתייחס ליתר הספר בזהירות ואף בחשדנות. עניין של היגיון פשוט: אם תפסתי את מה שאני יודע, מה עם הדברים שאני לא יודע? כנ"ל לגבי דונלד טראמפ. אני לא מבין כלום בסוגיות של ביטוח הבריאות או בעיית המהגרים ממקסיקו. אני כן יודע כיצד עובד הסיוע הביטחוני שמעניקה ארה"ב לישראל – וכאן ברור לי שטראמפ מתעלם מהעובדות. מתוך הסיוע בסך 3.1 מיליארד דולר בשנה, 75% מופנים לרכש בארה"ב עצמה, ורק את היתרה יכולה ישראל להמיר לשקלים ולהשתמש בה לרכישות בארץ. במילים אחרות: הממשל מסייע לתעשיות הביטחוניות האמריקניות דרך הסיוע לישראל. כאשר טראמפ מדבר על כך שראוי שישראל תממן את הסיוע שהיא מקבלת, יש בכך לא רק חוסר היגיון (אם אנחנו נשלם, אז היכן הסיוע?), אלא גם חוסר היכרות עם העובדות הבסיסיות ביותר. הנה עוד סיבה טובה לחשוש מן האפשרות שהבריון הגזען הזה יהיה נשיא ארה"ב.

בסוף השבוע שעבר התקיים משחק האולסטאר של ליגת העל בכדורסל, בין נבחרת השחקנים הישראלים לבין עמיתיהם הזרים. הישראלים ניצחו 118-143, וזה היה נצחונם החמישי בשש השנים בהן מתקיים האירוע. באותם חמישה משחקים גם נבחר אחד מן הישראלים לשחקן המצטיין. תאמרו: אירוע נחמד, גימיק שהועתק (בצורה חיוורת, כמובן) מן המקור האמריקני, אבל לא יותר מזה. אני חושב שיש כאן עובדה מהותית שצריך לשים לב אליה. כאשר הישראלים מנצחים את הזרים בחמש מתוך שש פעמים, כולל שלוש השנים האחרונות ברציפות, זה אומר שהישראלים טובים יותר. פעם אחת היא מקרה, פעמיים הן צירוף מקרים, אבל שלוש? וארבע? וחמש? נכון שהזרים מובילים את הליגה בכל הדירוגים החשובים, אבל מסיבה פשוטה: בכל רגע נתון יש על המגרש שלושה זרים ושני ישראלים. לכן, יש להם סיכוי גבוה ב-50% לקלוע יותר נקודות, לקטוף יותר ריבאונדים ולחלק יותר אסיסטים. זה ממש לא אומר שהם בהכרח טובים יותר מהישראלים. אז למה כל הקבוצות מביאות אותם? פשוט מאוד: שחקן זר משלם מס הכנסה של 25%, שחקן ישראלי יכול להגיע ל-50%. מאחר שלשחקנים חשוב הנטו, עלותו של שחקן זר לקבוצה נמוכה משמעותית מזו של ישראלי. לכן, הקבוצות מתעלמות מהעובדות המקצועיות (וגם מהפגיעה הקשה בספורט המקומי) וממשיכות להציף את ישראל בכדורסלנים זרים.