זהה חדיד. פניה המאירות של אנושות ההולכת בצעדי ענק אל הקדמה וחוזרת, בתוך כדי צעידתה אל אופקים רחוקים, אין יודע איך, להצטמצם במתחמי לאומנות, אתנוצנטריות חרדתית, תרבות רייטינגיסטית, קי'ץ פוליטי.
ארכיטקטית שהעמיקה לחשוב אבסטרקט והפליאה לתרגם מחשבותיה לבטון ואבן, לפלדה, לזכוכית, שקראה תיגר לכוח המשיכה וביססה עליה את הנועזים ביצירותיה, אישה שדלתה את יצירתייותה מהשכלתה המקפת ואת השכלתה מיצירתיותה הטבעית והספונטנית. מבגדד בה נולדה, הייתה במסע מתמיד בעולם כולו,תחילה של לימודים בבית מדרשם של מורים דגולים ברוסיה, באוסטריה, בבריטניה הגדולה, אספה מסורות, והגתה תורות, ויצאה לסלול דרכה כאזרחית העולם הפותח שעריו אל אופקים לא נחקרים ועושה את הארץ כולה במה לפועלו של האדם באשר הוא אדם.
היא חצתה גבולות. גבולות מגדר. גבולות לאום. גבולות תרבויות. גבולות אמונות דווקניות. גבולות יבשות וגבולות רוחות. בטרם תבנה את בניין האופרה החד-פעמי בגנגזו, סין, שקעה בלימוד המוזיקה וחוקיה החמקניים של האקוסטיקה, ברומה בנתה את מוזאון מקסי במו שכונה צפופה ועשתה לו כותל של מראות בו השתקפה העיר לדורותיה, וכמו הוכפלה תפארתה ונשנתה מצוקתה. היא העתיקה עצמה לסינסינטי, ארצות הברית והקימה שם מרכז לאמנויות חדשני, ומנגד, בבקו, באזיירבג'אן, אחרי ששקעה עצמה לתוך לימוד תרבותה האקזוטית של העיר על רובדיה ההיסטוריים, בנתה אחד מן ההיכלות המרשימים המודרניים ועתירי המסורת המתמזגים בעיר העתיקה הזאת תוך כדי שמירה מוקפדת על עדכנותה. הקסם של המים הנזילים החזיר אותה לארץ מגוריה שם בנתה בפארק האולימפי על שם אליזבט השנייה המלכה את אחד מן המרתקים באולמות ספורט השחייה, התחרתה האסתטיקה בפונקציונאלי והשתיים הגיעו ראשונות. עם העניין בפענוח יחסי הגומלין בין המוני הצופים והאוהדים המשולהבים לבין קומץ הכוכבים על המגרשים תכננה בקטר את אצטדיון אל ווקרה, קונכיית ענק צבעונית בחובו לן מגרש המתנאה כפנינה ירוקה, ובמדינה הזאת הזעירה בלב החולות הנראים כחולות שאין להם סוף - ידעה להעניק לפאר את אצילות היופי ולעושר המופלג והמושחת לבטח את הצמצום לתוך מעטפת אמנותית נדירה.
אישה כזהה חדיד לא יכלה להיות אשר הייתה אילו הקדימה לבא לעולם בטרם יהיה עתיר הזדמנויות ומשוחרר להלוך אל הרפתקה נהדרת של תעוזה. היא הייתה פורצת דרך, כי נולדה לתוך עידן פורץ דרך, ויצרה - חופשיה מן הנדרים הנושנים ובת חורין להתמודד עם העתיד - יצירה שרק היא יכלה ליצור. אומרים כי שינתה את קו הרקיע של ימינו, אבל אילו לא שונו הרקיעים, לא הייתה משנה בו את קוויהם.
ופלא מכמיר, ופלא מצליל פחדים, בה בעת, מודהם מקסם הקדמה ומבוהל פן ישאירנו אחור, החל אותו עולם עולמנו לחזור אל החרב, לסגת מן המרחב לחצרות מגודרות קנאות, מטפחות קסנופוביה, וכתות כתות, הגיח חמוש שנאה חולנית להכות בשם אלוהיו כל אלוהי המאמינים זולתו, ופרש מעליו שמים נקובים, מהן נוזלות אמיתות מסוכסכות ומטפטפות טיפי מוות זו על זו. פלא הוא. עידן אחד. עידן של אישה כזהה חדיד. עידן של כוהני אפוקליפסה.
מחלה בנלית הכריעה אותה. הרפואה המודרנית יודעת אותה מימים. היא יכלה לה כמעט מקדמת דנה. היא לא הייתה זקוקה למיומנויות מעוררות ההשתאות בהם היא מתמודדת עם מה שהיה אך תמול שלשום חשוך מרפא. המחלה כמו הכתה בסתמיות אלימה של תמול שלשום באישה הזאת של המחר, סילקה אותה במו היום כבר, בסרקזם אלים ובוטה. לועג.
היא השאירה מאחור שולחן שרטוטים בדרגות בשלות מגוונות, עמוס חלומות. ייתכן כי צוותים אחדים מתוך כמעט חמש מאות העובדים במשרדיה, יממשו משהו מן החלומות שננטשו פתע. הארכיטקטורה של העתיד מחכה להם. היא צמאה לבשורה. מוכה אנושות בהטחת בשורות ארצה, היא מפחדת דומם, בפחדים שאין להם תקשורת, כי אין לזהה חדיד סופדים, כי אין לה קווים למחר שהיום הזה החיוור והנמהר בונה - אם בכלל-בדמיונו.
ואף על-פי כן, אני יודע ומאמין, כי עדיין העולם ברוך אנשים ונשים העושים את עולמנו ליפה בעולמות האפשריים, חרף חרדותיהן האלימות של להקות להקות כוחניות וברוטליות העושות כל שלאל ידן להפוך אותו לנורא בעולמות כולם. זהה חדיד היא מקור לאופטימיות אמת, זו שצומחת מוך העננות שאי-אפשר שלא תקדרנה את שמינו ותעשה אותנו פסימיים, לא אופטימיות של משוב סתמי המסלק את כל המעקשים וסומא נשבע כי הוא רואה אך טוב, אלא אותה אופטימיות הרואה בצללים את הכורח להעדיף את האור.
היא אחת מן הגבירות הראשונות בממלכת האינטלקט המשעבד גם את הקפיטליזם חסר הדמיון היוצר, וברוך החמדה הזוללת, ההופך את האדם למשאב, ואת רוחו לחסרת תועלת - לכוחו של היחיד היוצר ברוחו והעובד את היופי שהעניק לו יוצר כל. היא ניצחון הרוח העושה בחומר את החותם של הנאצל. היא לא מן הגבירות הראשונות בשורות הלוחמים בעריצות הקפיטליזם. מוכרח להיות שהיא למדה להיאבק בתוכו על דרכה, לא בו, כי לו יצאה להילחם בו הייתה מובסת, אלא בתוכו, בחוכמתה, אולי בעורמתה, ויצאה מנצחת. ייתכן כי הניחה לו אפילו להתנאות כי בזכותו, היא הביאה לעולם גדולה. אפשר כי בליבה בזה לו, על חצי השקר הזה שאחרי הכל פינה דרך לחצי האמת.
היא גבירה של כוח רצון אדיר שהדביר את הכוחות רבי העוצמה העומדים בדרכו של אדם שבא לעולם כדי לחדש אותו וכדי להוריש בו את הכוח היוצר לדורות שימשיכו אותו. בלעדי אנשים בשיעור קומתה הייתה הקדמה הטכנולוגית שאינה עסוקה אלא בעצמה ואינה מוטרדת ממה שכוחות אפלים עושים בהישגיה, ואינה הולכת אלא על-פי מצפן שאין בו מחט רועדת כלל - מלווה את העולם על כלל מרחביו בדרכו להתכנס ולהיות לא יותר מסמטה ההולכת מעצמה אל עצמה.
זהה חדיד. מה שבנתה בעולם - יזכור אותה תמיד. זה לא מספיק. היא ראויה להיזכר כאישה דגולה שבאה לעולם, הלכה בחולותיו, והפליאה להטביע בנו אמונה מוכחת כי יחיד יוצר מעלה עימו את כלל האדם באשר הוא שם לגבהים שלעולם יש מעליהם גבהים עוד ועודד. בשורה.