ביום שלישי, ב-8.3.16, נרצח בפסיינדו שבאורוגוואי דוד פרמנד זאת על-רקע היותו יהודי. ניתן להסתכל על אירוע זה כעוד מעשה אנטישמי, כואב ככל שיהיה, אולם מדובר בעוד רצח על-רקע גזעני כשם שכבר סבלנו במהלך ההיסטוריה. בכדי להבין משמעות רצח זה ואת הממד השונה מיתר הפיגועים ברחבי העולם, אנו חייבים לשים לב לזמן ולמיקום שבו התרחש. כמו-כן, עלינו לנסות ולהבין את ההתפתחויות השונות במדינות אמריקה הלטינית.
מציאות ייחודית זו, החלה להירקם עוד בתחילת שנות ה-80, כאשר הרפובליקה האיסלאמית של אירן הצליחה לפרוץ אל מחוץ לגבולותיה בעיקר באזורים בהם השפעת מעצמות המערב לא ניכרה. ההכרה רשמית של הרפובליקה האיסלאמית של אירן על-ידי קובה ב-1982 אפשרה לאירן להיכנס לעוד מדינות באותו אזור ולבצע מהלכים שהובילו בראשית שנות ה-90 לפיגועים בבואנוס איירס. קשרי אירן ואמריקה הלטינית הוכרו פומבית עם עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבז אשר התגאה בהיותו המייסד של הסוציאליזם החדש והאנטי-אימפריאליסט של המאה ה-21, וממבט מרחוק אותן עקרונות יכולים להשתלב היטב עם עקרונותיה של אירן אשר לוחמת נגד הפוליטיקה האנטי-אימפריאליסטית של מדינות המערב. אולם בחינה מעמיקה תגלה תוכניות עוינות יותר שהחלו להיחשף.
מסיטה נגד ישראל הוואקום שהתמלא על-ידי המדיניות האיסלאמית הקיצונית של אירן, אינו רק תוצאה של צירוף מקרים אידיאולוגי בלבד, אלה רצונה של אירן לעשות בכך שימוש על-מנת "להתערבב" בפוליטיקה הפנימית של אותן מדינות, ולשלב אנשיהם בתפקידי מפתח, אשר כעט לאחר 30 שנות עבודה, יכולים גם להחדיר תאי טרור למדינות כגון קובה, מקסיקו וונצואלה. בעוד ישראל השקיעה מאמצים בניסיון להרשים את מעצמות המערב, אירן השכילה לפתח קשרים עם מדינות שאותן היום מסיטה נגד ישראל.
הסכנה כיום אינה טמונה רק בהשפעתה של אירן על הדרג הפוליטי אלה גם בתוך החברה עצמה. מי שמכיר בהיסטוריה יודע ודאי כי הרכבה התרבותי של יבשת אמריקה הלטינית מבוסס על ההגירה מספרד וצפון אפריקה, כאשר מנגד המוסלמים והיהודים שהגיע מאותו אזור הם חלק קטן אבל חשוב ביצירת המרקם החברתי ביבשת. בהמצאות בניית מסגדים, מוסדות חינוך וכלל פעילויות חברתיות, המדינות האיסלאמיות הקיצוניות מנסות לעביר לאזור שבנידון את הרעיון שיש סיכוי שדורותיה הקודמים ייתכן שהיו מוסלמים, ובהתאם לכך יש להחדיר את יתר האידיאולוגיה האיסלאמית אל לתוך המודעות של התושבים.
רציחתו של דוד פרמנד הייתה התוצאה הראשונה. רצח זה בוצע כפי שאנו מכירים במזרח התיכון: פרמנד נתפס מאחור ובמהלך הדקירות הדוקר צעק אללה וואקבר. בהחלט ניתן להגיד, מעשה ג'יאדיסטי, במקום שלא ידע בעבר פעילות טרור מסוג זה. הרוצח יליד אורוגוואי התאסלם לפני 10 שנים ואף טען כי ביצע את הרצח על-מנת לספק את אללה. רקע הרצח כפי שאמרתי הינו תוצאה ישירה של השפעת האיסלאם הקיצוני שהחל לפני 30 שנה כאשר אירן שמה ידיה ביבשת הדרומית של אמריקה. כיום אנו ניצבים לאחר 2 פיגועים משמעותיים שבוצעו בשנות ה-90, ולאחר פיגוע דקירה הראשון. בהתאם לכך אנו שואלים מה מצפה לנו אפוא בעתיד? אולי מזרח התיכון לא כל כך רחוק מאמריקה הלטינית כפי שחשבנו.
