אני כעת בסין, קראתי באתרי האינטרנט על הסדרה "דיני נפשות", וצפיתי בפרק הראשון. לי לקח 18 שעות להגיע לכאן. גם הפרק הראשון של "דיני נפשות" התעצל להגיע אך בסופו של דבר ראיתי אותו בשלמותו וזאת עשיתי לאחר שראיתי דווקא את נשיאת בית המשפט העליון מגיבה במילים "גם פרקליטים עשויים, כמובן, לטעות וטעויות שלהם עשויות כמובן להשליך על פסק הדין. אך מכאן ועד הצגה של הפרקליטות כאוסף אנשים חורשי רע ותופרי תיקים, שנקבצו יחד כדי להרשיע חפים מפשע ויהי מה – רב המרחק".
ויש לי הרבה מה לומר לנשיאה הנכבדה.
1. הפרק אכן קשה לצפייה, ולכן הייתי מגביל אותו לגילאי 18 ומעלה, אך הפרק איננו מציג כלל את הפרקליטות כאוסף של אנשים חורשי מזימות וכו', לו היה מישהו מהפרקליטות אומר את המשפט הזה הייתי משיב לו "על ראש הגנב בוער הכובע". הפרק עוסק בפרקליטה אחת, מרכזית ככל שתהיה, ומעלה בצדק תהיות בעיקר לגבי עושי דבריה.
2. השופט או השופטת אמורים לאזן בין התביעה לבין ההגנה, ואינני זוכר מתי קם נשיא בית משפט עליון להגן על זכותו של נאשם או חשוד שהעיתונות קרעה לו את הצורה באמרו "הלו, תעזבו אותו, יש לנו חזקת חפות, תמתינו לסוף המשפט". מה עשתה כבוד הנשיאה בעניין החייל? האם יצאה להגנת חזקת החפות שלו? עד כמה נשמרה חזקת החפות של הנשיא קצב? ומילא נשיאת העליון באותה עת לא יכלה להגן על חזקת חפותו כי ישבה בעתירה בעניין הסדר הטיעון, אך יש דובר למערכת בתי המשפט, ובפלילים סוב יודיצה הוא סעיף בחוק, לעומתו הפרקליטות היא גוף ציבורי שראוי ורצוי וודאי מותר לבקר אותו, בייחוד כאשר הדיונים בתיקים האלה הם כבר היסטוריה ארוכת זקן.
3. ואם השופטים לא מגנים ציבורית על זכויות הנאשמים והחשודים, כיצד מגנים הם על זכויות מייצגי המדינה? איזה זכות יש למייצגי המדינה שאין לנאשמים ולבאי-כוחם?
4. ומה אמורה לעשות מערכת כאשר מתגלה בה תפוח רקוב בצמרת? וללא ספק מדובר בתפוח רקוב. וכאשר מתגלה גם שמשנים תצהירים, ושמועות אחרונות מדברות על סימני שאלה בקשרים בין הפרקליטות לבין המכון לרפואה משפטית, מהן דרכי הפעולה אז? אפשרות אחת היא "עולם כמנהגו נוהג", ועל כך מפזרים קצת הגנה של נשיאת בית המשפט העליון – אינדיקציה לריקבון עמוק אשר ללא ספק יהרוס את המערכת עד יסוד, אם לא הרס אותה כבר. האפשרות השנייה היא כניסה למשטר של ביקורת על-ידי גוף חיצוני אשר יציל את הארגון מפני עצמו, אבל גם לביקורת מתנגדים הפרקליטים, ולא רק מתנגדים הם גם מחבלים בה, ופוגעים במערכת, מנסרים את הענף עליו הם יושבים בניסיונות פסאודו אלימים לשיתוקה של הביקורת.
5. ואיזה תנאים נוחים הבאנו להם. לקחנו שופטת נהדרת, גם בתחום המשפטי וגם כבן אדם, ועם יכולת ארגונית מרקיעת שחקים, עם אנרגיה בלתי נדלית, אשר לו ניתנה לה יד היו נעקרים מהפרקליטות כל עשבי היבליט שקיימים בה, בין אם רבים הם ובין אם הם מעטים (ביקורת פרטנית) ובמקביל הייתה נכתבת תורת ניהול ומערכת נהלים אשר יקשו על שחיתות להשתרש במערכת (ביקורת מערכתית). אז מדוע הפרקליטים מתנגדים? מה גורם להם להתנגד אלא באמת אם הכול יבליט וכל מי שמסכים לעקירה כלשהי מסכים באותו משפט גם לעקירה של עצמו.
קצה של קרחון גבירתי נשיאת העליון, תפקידך להגן על השופטים, ולא על פרקליטים, ממש כמו שתפקיד הרמטכ"ל הוא להגן על חיילים ולא על פרצופה ההומאני ליבראלי של המדינה. ללא פרשת
רות דוד, התוכנית הזו לא הייתה בא לעולם כלל. התוכנית הזו עוסקת ברות דוד, וכל שאר הנושאים הם ספיחיה, אם אני צריך לשפוט בין אדם שמיררו את חייו על עניין של פחות מ-600 שקל ועם כל ההאזנות והמעקבים מצאו עליו כלום וחצי לעומת מה שהתגלה בפרשת פישר-רותי (אשר לכולם ברור שמדובר רק בקצהו של קרחון) אין לי ספק מי הצד החולה שנוטה למות כאן. את יודעת מה? אם יחפשו עלי איזה ברדק עם 600 שקל ודאי ימצאו, ואני מבטחי לך שעל כל 100 שקל שלקחתי אולי מהמדינה
בתום לב, אני שילמתי לה ובמזומן פי 10 אבל אם אני נודניק, ומחפשים אותי, ונשבר להם ממני, והם חיים בניגוד עניינים כדרך חיים לאורך שנים, אז מה יותר קל מאשר להשתיק אותי, ואנחנו הרי יודעים שהיה שם מרכיב סרטני, לא יודעים מה הגודל שלו אך היה מרכיב סרטני, וניסיונות ההסתרה דווקא כן מעידים על גודלו המאיים, או לפחות על חשש מגודלו המאיים.
גברתי הנשיאה, במקום לעודד את הפרקליטות על-ידי הגנה על מחדליה, ולדעתי אין אדם במדינה שסובר שפרשת פישר-רותי איננה מחדל איום של מערכת אכיפת החוק, בלי לענות כלל על השאלה אם מדובר בבעיות אתיות או פלילית, הקשרים האלה אשר אין כלל ספק שהיו, ואשר אין כלל ספק שנוצלו על-ידי פישר, עיוותו משמעותית את מערכת הצדק ופגעו בליבת מערכת המשפט, נקיטת עמדה לטובת הגורמים המגינים על המחדלים האלה, היא בפועל הגנה על המחדלים, היא בפועל ניסיון להשתיק את הביקורת שתמנע מכאלה מחדלים להישנות בעתיד.
דבר אחד מצופה מהנשיאה, והוא לפעול אם בדרכי נועם או אם אין ברירה אז בדרכים קצת יותר אסרטיביות, באורח פומבי ובאורח שאינו פומבי להחיל את הביקורת על הפרקליטות, הן האישית והן המערכתית, באשר אם לא כך יקרה, כל מערכת המשפט בישראל תאבד עצמה לדעת, עוד תוכנית טלוויזיה, ועוד אחת, אט הציבור יפעיל כוחו הרב, יפרוץ את מחסומי החברות בין לבין ויוציא לאור השמש את כל מה שחייב לצאת, ועדיף שלא יפרוץ למסכינו עם כל המוגלה בפנים, אלא ייחשף באורח מבוקר על-ידי שופטת רצינית ואחראית המלווה בצוות מיומן שהיא אספר למטרה קדושה זו.
