בניגוד לנשיאים האמריקנים שהתגייסו בעבר לעזרת אירופה במלחמת העולם הראשונה והשנייה, הנשיא אובמה מפגין סימני בדלנות וחוסר סולידריות כלפי המכאובים בה מצויה אירופה. הוא לא הצטרף לצעדת הסולידריות של מנהיגי העולם לאחר הפיגוע והרצח של העיתונאים הסטיריים בפריס. אירופה אינה מעוררת בו התרגשות או נוסטלגיה בניגוד לנשיאים אמריקנים מהעבר. ביום שדאעש רצח עשרות חפים מפשע בבריסל 2016, אובמה הגיע כמתוכנן למשחק בייסבול בקובה, בחברת הדיקטאטור הקומוניסטי ראול קסטרו והמשיך לנשף ריקודי טנגו בבואנוס איירס בארגנטינה. לדעתו של אובמה, ביקורו ההיסטורי בקובה מסמל את "השריד האחרון של המלחמה הקרה". הוא מתעלם לחלוטין מתחילתה המחודשת של המלחמה הקרה באירופה, על-רקע התוקפנות הרוסית בפלישה לקרים ועידוד המלחמה נגד אוקראינה, חידוד היחסים בין פולין וצ'כיה מול פוטין. אובמה הוא הנשיא הפוסט אירופי הראשון של ארה"ב, במובן של צבע עורו ודת אבותיו המוסלמים, אלא קודם כל במובן שלדעתו, המלחמה הקרה" הייתה טעות. הוא אינו מתחבר לנוסטלגיה הישנה של "העולם החדש" (ארה"ב) אל "העולם הישן" (אירופה) אובמה מתחבר אל "העולם החדש" של האיסלאם, כפי שביטא זאת בנאומו ההיסטורי באוניברסיטת "אל אזהר" בקהיר ביוני 2009 באומרו: "האיסלאם הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור האמריקני".

בנאומו ההיסטורי באוניברסיטה המוסלמית החשובה בקהיר אל אזהר הפליג בזיכרונות שרשי ילדותו ונעוריו באינדונזיה כבן למשפחה מוסלמית. נתן ביטוי הערצה והערכה לקוראן ולאיסלאם. הוא אמר שהאיסלאם הוא הפתרון ולא הבעיה (זו הסיסמה של האחים המוסלמים). לדעתו האיסלאם הוא חלק מאמריקה והבטיח לעבוד בשיתוף עם הקהילה הזו. בנאומו בקהיר הבטיח לפתוח פרק היסטורי של הידברות ודיאלוג חדש בין אמריקה לעולם המוסלמי. "I am one of them"הוא אמר "אני אחד מכם"! בנאומו בקהיר ביוני 2009 הוא אמר: "האיסלאם הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור האמריקני". ולמרות מדיניות הפייסנית והחנופה שלו לאיסלאם, רוב מדינות ערב איבדו אמונם בו, כמי שהפקיר את בנות בריתו (מצרים. סעודיה. המפרציות) לטובת הכניעה למשטר האייתולות השיעיות באירן הרואה בארה"ב "השטן הגדול".

הוא החל את נשיאותו במסע הרצאות של נאומי חזון נאיבי בפראג, ברלין וקהיר. נאומים שבהם ניסה לברוא עולם חדש ואידיאלי של שלום וביטחון, סובלנות ופייסנות ופירוק נשק גרעיני. ההמונים שקיבלו אותו בכיכרות בהתלהבות ראו בו משיח חלום השלום, שיביא קץ למלחמות ולשנאות אחרי שתי מלחמות העולם האיומות. אובמה הפך לנואם המרתק והמשפיע ביותר בעולם, בראשית המאה ה-21. כפי שכתבה בנימוקיה, הוועדה שהעניקה לו את פרס נובל לשלום. הוא אומנם ניצח כנואם מזהיר, אך נכשל כמנהיג בכול מהלכיו והחלטותיו בתחום המדיני בהמשך דרכו. הוא נכשל באפגניסטן, בפקיסטן, במצרים, בעירק, בסוריה, בלוב, באירן, בקוריאה הצפונית ובאוקראינה.

לאחר שהוא קיבל פרס נובל לשלום, הוא כנראה התבלבל בשאלה, האם הוא מנהיג של מעצמה שיש לה אינטרסים, אויבים וידידים או שהוא מטיף סוציאלי שחולם על עולם אידיאלי, שלצערנו אינו מצוי בעולם הריאלי שהוא ניבחר להנהיגו. גם האקדמיה השוודית שמעניקה את הפרס התבלבלה. היא העניקה לאובמה הפרס בזכות נאומי החזון שלו אך לא עבור אפס הישגיו המעשיים להשגת שלום סכסוכים האלימים בעולם. אובמה היה שחקן במה כמטיף סוציאלי שנכשל על במת העולם במנהיג שאמור היה להיות ריאלי. אובמה הפקיר את בני בריתו במזרח התיכון, לשליטה של הטרור האיסלאמי של מלחמות השיעים בסונים, כשברקע השתלטות הרוסים והאירנים. מאות אלפי ההרוגים ומיליוני הפליטים המוסלמים המציפים את טורקיה ואירופה הם על מצפוני ואחריותו של אובמה.

הוא האמין במדיניות שלפיה ניתן להחדיר ולהטמיעה דמוקרטיה מערבית בעולם המוסלמי. הוא ניהל מדיניות נאיבית שלפיה כל סכסוך פרובלמטי ניתן לפתור באמצעות מהלך דיפלומטי. הוא האמין שבאמצעות מילים ונאומים ניתן לפתור סכסוכים אלימים. ארה"ב בהנהגתו, שילמה בדם ובממון בסכומי עתק עבור מדיניות זו שכשלה בכל מקום שהוא ניסה לממשה, בכל מדינות ערב. אובמה הפך לעב"מ(עצם בלתי מזוהה) בעיני מנהיגי מדינות רבות. ההיסטוריה של הריאליה מלמדת אותנו שהדיפלומטיה לא מנעה מלחמות וסכסוכים אלימים, במאה העשרים ותחילת המאה ה-21.

• כל העקרונות והאמונות שעל פיהן ניהל אובמה את מדיניות החוץ, במהלך שנות כהונתו כנשיא של ארה"ב כשלו והתרסקו. אמריקה שילמה בדם ובממון רב, בניסיונות לממש מדיניות זו, שכשלה פעם אחר פעם. מדיניות שהתאפיינה בהססנות, בעיוורון, בפייסנות, בחוסר תגובה החלטית בזמן אמיתי של אירועים שחייבו זאת, בהעדר הבנה של מאפייני המנטאליות, התרבות והכבוד הערבי מוסלמי. מדיניות כושלת שנקבעה גם על-ידי צוות היועצים והמומחים שהשפיעו על הנשיא.

• אובמה איבד במידה רבה את השפעתו כמנהיג העולם החופשי. הססנותו של אובמה מלפעול באופן החלטי, הובילה לניצחונות תעמולתיים ומוראליים של אירן, סוריה ורוסיה, בעימותים שהיו לו איתם. העוצמה הצבאית והטכנולוגית שיש לארה"ב בוזבזה בגלל הססנותו. העולם הנאור של המערב כשל מוסרית ומעשית בגלל העדר תגובה להרג ההמוני בסוריה, עירק, גם בגלל חוסר תגובה של אובמה. העדר מנהיגות, המצופה מאובמה, כמנהיג המעצמה החזקה בעולם, גרמה שהמערב הדמוקרטי מצוי במסלול של בלבול והעולם האיסלאמי במסלול של תוקפנות. המערב הפך למשותק מול האיום הסורי(הכימי) האיום האירני(האטומי), והאיום הרוסי(בסוריה בחצי האי קרים).

• מצד אחד הוא מטיף לדמוקרטיה, זכויות אדם וחופש הביטוי, אבל בפועל משתף פעולה עם מנהיגים של המדינות הכי קיצוניות של דיכוי והעדר כל סממן דמוקרטי כמו סעודיה, קטאר, אירן, כווית. ארה"ב השקיע דם וממון עבור דמוקרטיה איסלאמית וקיבלה כישלון.

• התנפצה האשליה ש"דמוקרטיה" אפשרית שתתקיים בעולם המוסלמי וכי היא תוביל למתינות ולסובלנות, על-פי אמונתו של אובמה. התנפצה האשליה שמהפכת תחריר ו"האביב הערבי" היו מהלך היסטורי שיסחף את כל העולם הערבי אל עבר הדמוקרטיה והמתינות, כפי שהכריז בזמנו אובמה.

• התנפצה האשליה שניתן לפתור כל סכסוך אלים ופרובלמאטי באמצעות מהלך דיפלומטי, כפי שהאמין ופעל אובמה. התנפצה האשליה שלפיה תמיכתו של אובמה ב"אחים המוסלמים" במצרים, תוביל למתינות ולמהלכים דמוקרטים. קרה בדיוק להפך. נסדק האמון באובמה, מצד ישראל, סעודיה, המפרציות ומצרים עקב הפייסנות והוויתורים כלפי אירן, שהיא סכנה לכולן.

לוב – במשבר שהתחולל במרד נגד קדאפי, ארה"ב לא השתתפה עם בריטניה וצרפת להפלתו של קדאפי. היא הובילה "מנהיגות מאחורה". מושג דיפלומטי של בריחה. אפגניסטן – לאחר שארה"ב השקיעה דם וממון רב כדי לבנות "דמוקרטיה", היא בורחת ומשאירה תוהו ובוהו והטליבאן משתלט. סוריה – כשפרץ המרד נגד אסד שגרם להרג המוני נגד בני עמו, תוך שימוש גם בנשק כימי, אובמה שלח נושאת מטוסים ואיים על אסד בטילי טומהוק. הוא התקפל לאחר איום של פוטין ונכנע ל"הסכם" שלא פוגעים באסד בן בריתו של פוטין. עירק – לאחר שארה"ב השקיעה דם וממון רב כדי לבנות בעירק "דמוקרטיה", היא בורחת משם ומשאירה מדינה בתוהו ובוהו שמצויה במלחמת אזרחים. מדינה מפורקת ללא "דמוקרטיה". דאעש משתלט. מצרים – אובמה הפקיר את הנשיא מוברק. בן הברית של המדינה הערבית הגדולה ביותר. מהפכת תחריר וניצחונו של מורסי ו"האחים המוסלמים" בבחירות שהתקיימו היו בעיני אובמה ניצחון של הדמוקרטיה. ואולם כאשר התחוללה מהפכת הנגד והשתלטותו של הגנרל אסיסי על מצרים, אחרי שחיסל את האחים המוסלמים וכלא את פעיליהם בכלא, כולל את הנשיא מורסי, אובמה הגיב בזעם. קיצץ בסיוע הצבאי. נוצר קרע ומשבר אמון. סיסי נבחר בסוף בבחירות. קיבל סיוע כספי מסעודיה ונשק מרוסיה. אובמה הפסיד. סעודיה – לאור מדיניות החנפנות וההתקפלות של אובמה בפני אירן שסעודיה רואה בה סכנה, נוצר משבר אמון עם ארה"ב. גם הנסיכויות במפרץ, פרט לקטאר, חוששות מהמשטר השיעי של אירן ומההתקרבות בין אובמה לאירן שהפקיר אותן. קטאר – "המדינה" העשירה הזו, היא המממנת הראשית של כל הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות (האחים המוסלמים) שמסכנות את המשטרים בסעודיה, בירדן, במצרים וכן מסייעות לקבוצות הטרור השונות. ארה"ב שמצהירה שהיא נלחמת נגד הטרור האיסלאמי, מעלימה עין מקטאר. כישלון. אוקראינה – רוסיה כבשה את חצי האי האוקראיני של קרים ותומכת בהתקוממות של תומכיה במזרח אוקראינה נגד השלטון האוקראיני. כיצד הגיב אובמה על הכיבוש הלא חוקי? כמחאה דיפלומטית חריפה וסנקציות מגוחכות פוטין ניצח. אובמה התקפל פעם נוספת.

אובמה נאבק בכל כוחו להעניק הגדרה עצמית להקמת פלשתין. שיא הצביעות שלו נחשף בהתנגדות שלו להקמתה של מדינה כורדית. מספרם של הכורדים נאמד ב-35 מיליון נפש, המפוזרים בטורקיה, אירן, סוריה ועירק. הם עם בעל מסורת היסטורית ארוכה. הם הישות הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון מלבד ישראל, שאין להם הזכות להגדרה עצמית. הם מצליחים להגן על עצמם ולהלחם נגד דאעש. אירן וטורקיה הם שתי המדינות המוסלמיות המתנגדות לכורדים ותומכות בטרור האיסלאמי. בצפון עירק, קיימת כבר בפועל אוטונומיה כורדית. גם הכורדים בצפון סוריה הכריזו על הקמת אוטונומיה. מדוע לכורדים לא מגיעה מדינה?