הנה הבג"ץ הראה לנו כי כוחו בכתיבתו, והוא נאות להמיית ההמון והחליט כי המתווה יבוטל עד הודעה חדשה. אין בבסיס ההחלטה כל שיקול דעת הגיוני או כלכלי. כלכלני ה-oecd אמרו שזה מתווה טוב, והמשמעוית העלולות לנבוע מביטולו הן אדירות, כמו תשלום מיליארדים כבדים של דולרים כפיצויים.
לאור אי-כניסת משקיעים אחרים למציאת ופיתוח שדות גז נוספים, המשקיעים הנוכחים אינם מחויבים לדבר, והם יהססו האם וכיצד להשקיע בשדה לויתן. הגז ישאר בבטן הים וההפסד למדינה יהיה של עשרות מיליארדי שקלים.
הטוענים כנגד המתווה אומרים הנה ההוכחה - מחיר הנפט ירד, ובעקבותיו מחיר הגז, ואם נשאר במתווה כי אז נפסיד מיליארדים, אולם מסתבר כי כמו שמחיר הדלק ירד כך הוא גם עולה. אתמול היה מחירו 30 ו-28 דולר לחבית, והנה הוא מזנק למחיר שמעל 40 דולר לחבית, ומחיר הבנזין לצרכן מזנק ב-30 אג' לליטר.
אסור לבקר את השופטים המתנגדים פתחו בשיר הלל לבג"ץ, שידע לשים סכר לממשלה, ולא איפשר לה להמשיך עם מתווה הגז. ההמון קיבל את ליטרת הבשר שלו לתקופה קצרה, ואז יתעורר ויגיד כיצד הלכתי שבי אחרי הפופוליזם של המתנגדים.
גם תגובות של ראש הממשלה ושריו לא חסרו. ראש הממשלה כינה זאת החלטה אומללה, ושרים אחרים החרו החזיקו אחריו ובדין. ואז נזדעקה נשיאת בית הדין העליון הגברת נאור, ונזפה בראש הממשלה על התבטאויותיו. ואני שואל מה קרה גברת מרים, לך מותר לבקר את הממשלה והשרים, ולהם אסור לבקר את השופטים? שוב הוכיחו השופטים כי הם מנותקים מהמציאות, והשיקול שלהם אינו מתבסס על דבר.
ממשלות באות והולכות ומשאירות לבאות אחריהן החלטות הרות גורל מבלי לחוקק על כל דבר וענין חוק, מחייבות אותנו בהחלטות שמשמעותן מיליארדי שקלים ואין פוצה פה ומצפצף. אז למה לא להחליט כי אין יותר החלטות ממשלה מעבר לשנתיים שלוש? אבל אין אבסורד גדול מזה. מרבית תקציב הביטחון נבנה על החלטות ארוכות טווח, כל תוכנית של פיתוח כזה או אחר היא החלטה ארוכת טווח והשפעתה גדולה לא רק בפיתוח אלה גם באמצעים לניצולה.
אז עד כה ניתן לאמר כי הנצחון הזמני של ביטול מתווה הגז הוא ניצחון פירוס, אני מאוד מקווה כי הממשלה תמצא את הדרך לחזור למתווה ובהקדם, על-מנת שנוכל לקבל את פירות פיתוח משק האנרגיה והעצמאות האנרגתית בזמן ולא באיחור וכולנו נבכה על כך.
