לא בצל הצבועים

על בצלאל בן אורי, בנה של מרים אחות משה, נאמר כי ישב בצל-אל, על כי נבחר על-ידי הקב"ה, לבנות את המשכן, ועשה זאת בכישרונו הרב, עד שנדמה שבצל קל הוא נמצא. להבדיל,יש בצלאל שיושב בצל ויש המתרחק משם. בצלאל סמוטריץ' רחק מכל דברי הצבועים למיניהם, אמר את מה שאמר על כך שאין זה רעיון מוצלח שאישה יהודיה לאחר לידה תשתכן בחדר עם ערביה, מילים שכל יולדת תסכים להם (אם אינה משתייכת לגילדת ה'מכים על חטא') והותיר מאחור את כל המתחסדים,והמזויפים למיניהם, שאתה מתמלא קבס לשמוע תמיד את אותם דברי להג 'משונים' שלהם. לו הייתי אני אותה יולדת, הייתי דורשת לעבור מיד חדר. לא די שאישה עברה זה עתה לידה, היא עוד צריכה לישון באי נעימות בסמוך לאויבת? כרגיל לאחר דבריו אלה החלה הקולטורה מאוצר הנכסים של הגזענות לקלוח בזרמים ללא מעצור. כל אחד רצה להראות שהוא 'פחות גזעני' מרעהו ועוד רגע היו מבקשים אפילו להחליף את התינוקות. אני בטוחה שרבים סבורים שלהחזיק דווקא בתינוק מסוים, זו גזענות לשמה. בזה אתה מראה שלדעתך התינוק שלך 'שווה' משל הערבייה. אם כבר אז כבר. אפשר לעשות 'שריניג' בכול. הייפלא אפוא שיוסף פארה (ערבי, מהמעטים ביותר שאינו כשאר בני עמו) נתן לישראל גט כריתות, לאחר שבמשך עשרים שנה, ראה את ההתנהלות ה'מבזה', של תולעת יעקב. פארה הוא עיתונאי בכיר ממוצא ערבי עורך הראשי של ( wnd)WORLDNETDAILY המגן על מדינת היהודים בעיתונו. במרץ רב הגן שוב ושוב, יצא חוצץ נגד מדינות בעולם שתקפו את ישראל, אבל לבסוף 'נשבר לו' וכך אמר: נמאס לי להגן על ישראל, נמאס לי לנסות ולהבין את ההלקאה העצמית של אומה, של תושבים, נמאס לי להבין את ההתרפסות שלה, החנפנות, נמאס לי להילחם לזכותו המוסרית מכל בחינה שהיא של עם ששוב אינו מסוגל להבחין בין נכון ולא נכון, בין שקר לאמת, בין גזענות לצדק, לא נותר לי אלא להתבונן בירושלים ולנגב את דמעותיי. אני מדבר בשמם של יהודים ונוצרים רבים ברחבי תבל הרואים בכניעתה של ישראל בכל דבר ועניין, מעשה של בגידה שפלה ומבוהלת. די לתבוסתנות וליפי הנפש שלכם, די לתבוסתנות שכשלה תמיד בהיסטוריה, די למעשי כניעה, די לניסיון לרצות את הרוע, די לטרוף המערכות, אתם צועדים בנתיב שסלל עבורכם נוויל צ'מברליין. יפה. הייתי שולחת את כל התהלוכה של אמש, לדקלם ולהפנים את דבריו.

פשוטי העם

יוסף פארה הוסיף גם מילים אלו: עם ששרד את מותן של אימפריות, מצרים רומא, בבל, פרס - יש רק מולדת אחת והיא ארץ ישראל הכבושה מזה אלפי שנים ועם זאת ארץ שמעולם לא הייתה בה מדינה עצמאית מאז מלכות ישראל. ואולם על-אף כל זאת קצה נפשי להוסיף ולהגן על מדינת היהודים לנוכח העובדה שהם מבקשים לבצע בעצמם איבוד לדעת עצמי ולאומי. יש מההיסטוריה מעשים שאתה יכול בהחלט להתקומם נגדם, להבין שהם גזעניים. אחד מאלה הוא סיפור המופת המבקר את רבי יהודה הנשיא שהיה עליו להיות פרנס הדור ובכול זאת נהג כפי שנהג. רבי יונתן בן עמרם היה תלמידו של רבי. הוא ידע שרבי העשיר צריך לפרנס את הדור. והנה רבי יהודה הנשיא פתח את אוצרות התבואה בשנת הבצורת רק לתלמידי חכמים. ומה אם אחריותו לכלל האוכלוסייה? על-פי סיפור זה, רבי עמד עצמו בפתח האוצר בשנת הבצורת ודאג שרק תלמידי החכמים יתפרנסו מתבואתו. התלמיד רבי יונתן התחפש ונכנס כאחד מפשוטי העם. ורבי עורך לו מבחן זכאות. לתשובותיו השליליות של התלמיד המחופש לזר אומר רבי, "אם כן במה אפרנסך"? כלומר אינך יודע כלום, אינך תלמיד חכם, אז לא מגיע לך! מבקש התלמיד המחופש: "פרנסני ככלב וכעורב". רבי הסכים, שהרי בהחלט היו בביתו מאכילים את הכלבים. רבי שמעון בנו של רבי, הבין מיד שרבי יונתן לפניהם והסביר לאביו את התנהגות התלמיד, זה שאינו מוכן להינות מכתרה של תורה, בניגוד לעמדת הנשיא. התורה היא מורשה לכל עם ישראל, לגווניו ולפלגיו, ולא לקהילה אחת אליטיסטית ומלומדת, ככל שתהיה. רבי יהודה הנשיא הבין שעד עתה ייצג עולם שהכניסה אליו עוברת רק דרך פתח לימוד התורה ושום מעבר אחר אינו נגיש, אף אחד מחוץ ללומדי התורה אינו יכול להיות מאוכלי שולחנו, ומאז פתח את שערי התבואה לכולם. בסיפור זה למשל ניכר שהייתה גזענות כלפי עמי ארצות. הסיפור יכול ללמד את 'עמי הארצות' אצלנו מהי באמת גזענות, ולא לזעוק את המילה השכם והערב, כאשר רק בערבים (רוצחים, מחבלים, יולדים וכו') עסקינן.