חיים חדשים, ההתרגשות בשיאה, כולם עומדים מסביב לפלא החדש שיצא לאוויר העולם. אך מה נשאר ממנה, מאותה התרגשות מופלאה, ארבע שנים מאוחר יותר, כשהתכשיט המופלא ניסה להכין שוקו לבד והשאיר עקבות לא רק במטבח, אלא גם בסלון.
פרשתנו, "תזריע", פותחת בתורת היולדת - הקורבנות שעליה להביא לבית המקדש, ודיני טהרתה. אך 'יולדת' איננו אך ורק גדר הלכתי-טכני, מדובר בעמדת נפש שעלינו לאמץ ולהמשיך גם לאחר הלידה, גם גברים וגם נשים. כששאל רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו מהי הדרך הטובה שבה צריך לדבוק האדם, נתנו לו תלמידיו מספר תשובות, אך מיוחדת ושונה הייתה תשובתו של רבי שמעון בן נתנאל: "הרואה את הנולד" [אבות ב, ט]. לראות את הנולד זו דרך חיים מיוחדת במינה - לחיות יום יום, שעה שעה, בחדר לידה. להתלהב כל פעם מחדש, לא לראות שום דבר כמובן מאליו, ולדעת שגם עכשיו יכולים לצאת החוצה דברים גדולים בבת אחת.
בחיי הזוגיות חשובה מאוד עמדת הנפש הזאת, עלינו לראות כיצד בן/בת הזוג נולד כל שנייה מחדש. כך לא נישחק, לא נפסיק להתרגש, האהבה תתעצם ותכסה את כל הפשעים, האמון בטוב ובכוונות הטהורות יגדל, וכך נפרח ביחד. ניוולד מחדש, נצא לאוויר העולם מלאי התחדשות והתרגשות, עד הפעם הבאה - השנייה הבאה - ושוב ניוולד, ושוב נתחדש, ושוב נתרגש.