כנגד ארבע לשונות גאולה האמורים בתורה תקנו חז"ל ארבע כוסות בליל הסדר.
כוס ראשונה - לקידושו של החג כנגד הלשון: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו', ו').
כוס שנייה - לאמירת חצי הלל כנגד הלשון: "והצלתי אתכם מעבודתם" (שמות ו', ו).
כוס שלישית - לברכת המזון כנגד הלשון: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" (שמות ו', ו').
כוס רביעית - לסיום ה"הלל" ול"ברכת השיר" כנגד הלשון: "ולקחתי אתכם לי לעם" (שמות ו', ז'). ארבעת לשונות הגאולה הם כנגד ארבעת שלבי גאולה שעם ישראל עבר בתקופה קצרה מאז שובו של משה המנהיג ממדין ועד יציאתם ממצרים. אם נעיין בכתובים בהמשך נראה שיש פסוק נוסף המציין לשון גאולה: "והבאתי אתכם אל
הארץ" (שמות ו', ח'). יש מחכמי הראשונים הסבורים שחכמינו ז"ל תקנו כוס נוספת כנגד הלשון החמישית של "והבאתי" שהוא
"כוסו של אליהו" שמניחים על השולחן ולא שותים ממנו. כי שיבוא אליהו הנביא יתבררו כל הספיקות וביניהם יתברר גם ספק זה, האם לשתות את הכוס החמישית או לא?
אולם מסתבר שהרבה מחכמי הראשונים לא סברו שתקנו כוס חמישית כנגד "והבאתי" וכן הוא מנהגנו. לכן עולה מאליה השאלה מדוע לא תקנו חז"ל כוס חמישית כנגד לשון זו?
טעמים מספר ניתנו לכך, הבה נמנה כמה מהם:
ה ר א ש ו ן: מובא בפירושו של "אור החיים" על אתר: "והנה יש בתורה גם לשון חמישית 'והבאתי אתכם אל הארץ...' ומדוע היא אינה נמנית עם ארבע לשונות הגאולה? וגם לא תקנו כנגדה לשתות כוס חמישית בליל הסדר, אלא מוזגים ולא שותים, ולפי הרמב"ם שתיית כוס חמישית רשות. נראה ליישב זאת שיש הבדל בין ארבע לשונות גאולה שהן מובטחות לישראל לבין לשון חמישית "והבאתי" שהיא מותנית בקבלת עול מלכות שמים וקיום המצוות כפי שמדויק בפסוק 'ולקחתי אתכם לי...וידעתם כי אני ה' אלוקיכם...' (שמות ו', ז'). רק אם נדע את ה' ויהיה לנו לאלוקים אז יתקיים בהם 'והבאתי אתכם אל הארץ...'. לפי זה מובן מדוע לשון חמישית אינה נכללת עם ארבע לשונות גאולה ואין חיוב לשתות כוס חמישית".
ה ש נ י: מובא ב"ספר הזכות" לראב"ד. כל ארבעת הלשונות האחרות עוסקות באירועים חד-פעמיים. הפסקת העינוי, הפסקת העבודה, היציאה ממצרים ומעמד הר-סיני. הכניסה לארץ לעומת זאת איננה אירוע שהרי זאת היא מציאות מתמשכת לאורך זמן ומכיוון שכך יכולות לחול בה הפסקות, כפי שאכן קרה לאסוננו כמה פעמים, על-כן אין כנגד לשון זו כוס של חובה בליל הסדר.
ה ש ל י ש י: מובא ב"ספר גבורות ה'" מהר"ל. הכוס החמישית היא כנגד הפרנסה ולא כנגד אחת מלשונות הגאולה. קביעתו של המהר"ל באה בהיות וכוס זו נסמכת לאמירת פסוקי "הלל הגדול", שעיקרו הוא הפסוק "נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו" (תהילים קל"ו, כ"ה). פרנסתו של אדם, הבאה באופן מתמיד מידו של הקב"ה, איננה הגאולה ממצרים היא התוצאה שלה. פרנסתו של העבד תלויה באדון ואילו פרנסתו של הבן-חורין תלויה רק קב"ה. זהו אחד הביטויים המרכזיים של מושג החרות: "עבדי הם, ולא עבדים לעבדים" (בבא מציעא י', ע"א). לכן, הפרנסה איננה אלא תוספת הבאה על גבי ארבע לשונות הגאולה וארבעת הכוסות של ליל-הסדר.
ה ר ב י ע י: מובא בספר "העמק דבר" לנצי"ב מוולוז'ין. לדעת הנצי"ב הלשון החמישית איננה "והבאתי אתכם אל הארץ" אלא "וידעתם כי אני ה'". הכוס החמישית איננה תוצאה של מעשה ה' שהוא המוציא, המציל, הגואל והלוקח, אלא תגובתו של כל אדם מישראל למעשה ה' המתייחס אליו. אדם היודע את ה' הוא החי בדבקות אלוקית מתמדת ומתוך תודעה שדבר ה' מלווה אותו בכל צעד ושעל בחייו, הן כמצווה והן כמשגיח.
ה ח מ י ש י: מובא בספרו של הרב נבנצל "ירושלים במועדיה על פסח" (עמ' רכ"ט): "מדוע לא תקנו כוס כנגד לשון "והבאתי"? מפני שלשון זו לא נתקיימה כלל. אומנם הנשים שיצאו ממצרים נכנסו לארץ ישראל וכן הטף והזקנים וכן שבט לוי, וגם יהושע וכלב נכנסו. אבל חלק הארי של אותו דור, כל הגברים מבן עשרים שנה ועד בן שישים שנה שהם אנשי מלחמה שהיו אמורים לכבוש את הארץ ושלהם הייתה אמורה הארץ להתחלק - מתו במדבר ולא נכנסו לארץ ישראל. הרי שההבטחה של "והבאתי אתכם אל הארץ" לא נתקיימה בדור יוצאי מצרים אלא תתקיים לעתיד לבא".
