פוגעים ב
חופש הביטוי! סכנה לקמפיינים פרסומיים! כבר אי-אפשר לצחוק פה! - אלו כמה מצעקות השבר שהושמעו ביומיים האחרונים, מאז פרסם השופט
אליהו בכר (11.4.16) את פסק הדין בו הורה להפסיק מיידית את "קמפיין השוּקָה" של ביטוח ישיר. הצעקות הללו הן במקרה הטוב תוצאה של אינטרס, במקרה הפחות טוב תוצאה של הימנעות מקריאת פסק הדין, ובמקרה הגרוע - תוצאה של עיוות מכוון.
פסק הדין משתרע על פני 56 עמודים וצריך לקרוא אותו בקפידה. מי שעושה זאת, יגלה את הנקודות הבאות:
- בכר קובע שמטרתו של הקמפיין הייתה לבזות את סוכני הביטוח ולהציגם כפרזיטים החיים על חשבון לקוחותיהם, תוך שהם מנותקים מההוויה המודרנית. הקביעה הזאת מסתמכת לא רק על הקמפיין עצמו, אלא גם ובעיקר על מסמך אסטרטגיה של משרד הפרסום גליקמן-שמיר-סמסונוב שעמד מאחוריו.
- בכר קובע שמדובר בלשון הרע, אבל גם שזו אינה עילה לפסול את הקמפיין - משום שלשכת סוכני הביטוח כגוף אינה יכולה לזכות בתביעת לשון הרע, וגם לא סוכן ביטוח כלשהו משום שהקמפיין אינו מכוון כלפי איש בצורה ספציפית. כלומר: בכר אינו פוסל את הקמפיין בהיבט של לשון הרע, שהוא ההיבט המרכזי בתחום חופש הביטוי.
- הקמפיין נפסל בשל שתי סיבות אחרות לגמרי, שתיהן מתחום הכלכלה. האחת היא עשיית עושר ולא במשפט: מותר להתחרות, מותר להציג את יתרונותיך על פני המתחרים, מותר אפילו להגיד במה המתחרים נופלים ממך - אבל אסור לבזות אותם. יש עניין של דרכי תחרות הוגנות, ואותן הפר הקמפיין. השנייה: הטעיה. ביטוח ישיר יצרה את הרושם הברור, שהחיסכון בעמלת הסוכן מוזיל את הפרמיה. אבל בפועל, בכשליש מן המקרים היא יקרה יותר מאשר חברות הביטוח המסורתיות - ואלו נתונים של ביטוח ישיר עצמה. יתרה מזאת: החברה לא אומרת כמה עולים המוקדנים שהיא מפעילה, ובכר מצא שהיא משלשלת לכיסה את הפער שבין עלות המוקדנים לבין עמלות הסוכנים.
חופש הביטוי אינו חופש הביזוי. כמו כל זכות יסוד, יש לו מגבלות. קחו את הזכות החשובה ביותר - הזכות לחיים. למרות קיומה, המדינה יכולה לשלוח חיילים לקרב ואינה מחויבת לספק על חשבונה את כל התרופות הקיימות. הזכות לחופש הביטוי מוגבלת על-ידי הזכות לשם טוב, על-ידי הזכות לקבל מידע נכון ועל-ידי הזכות להתחרות בצורה הוגנת.
הקמפיין של ביטוח ישיר, קבע בכר, הפר את הזכויות הללו של הסוכנים - ולכן הוא אינו יכול להימשך. בכר לא סתם פיות; הוא רק אמר שחופש הביטוי מותנה בכך שהדברים יהיו אמיתיים והוגנים. מי שהערכים הזנוחים הללו - אמת, הוגנות, שם טוב, לשון נקייה - חשובים לו, צריך לברך על פסק הדין הזה. ממילא, מי שיוצא נגדו - אם בכלל קרא אותו - מלמד שבעיניו ביזוי והכפשה הן דרכי תחרות לגיטימיות.
