המתקפה שלוחת הרסן כלפי שר הביטחון, משה יעלון, לא הייתה אמורה להפתיע איש. אין המדובר בתופעה חדשה, אלא המשך טבעי, ישיר, לקנאות והבריונות המאפיינת את חברי הליכוד מזה כמה עשורים. הליכוד אינו ביתו האידיאולוגי של יעלון. הליכוד הוא ביתם האידיאולוגי של לאומנים קיצוניים שהשתלטו עליו והם נותני הטון, מכאן שעל שר הביטחון שומה החובה לא להמעיט בסכנות וגם לא במספרם של המטורפים המסתובבים בינינו. בגלל סיבות שאין המקום לפרטן כאן, אמר שר הביטחון: "אחרי שכל מיני גורמי שוליים קיצוניים ניסו להפוך אותי לעוכר ישראל, הגיע השלב הבא - שלא אמור להפתיע איש - והוא הפצת תמונות מסיתות נגדי... מול הגל העכור הזה ששוטף את הארץ חייבים לעמוד איתן. בלי פשרות. המאבק הזה חשוב יותר ומשמעותי יותר מכל דבר אחר, ועל הכוחות השפויים בחברה הישראלית להיות מאוחדים כדי לנצח בו". משום האופה של politically correct יעלון נמנע מלהדגיש את העובדה שבקרב הציבור הרחב, אותם גורמים מסיתים אינם שוליים אלא הם המיינסטרים, אפילו הרוב. בתוך הליכוד בו חבר יעלון, השוליים הפכו למרכז והמרכז כמעט נעלם.
דן מרידור,
מיכאל איתן,
בני בגין, נזרקו בבושת פנים משום עמדתם שיש לשמור על שלטון החוק, על מעמדו של בית המשפט העליון ועל מערכת אכיפת החוק. רשימות החיסול בבחירות הפנימיות של השלושה עברו מיד אל יד.
זו עלולה להיות התוצאה הסופית גם כשיעלון יעמוד שוב לבחירה בליכוד. נותני הטון במפלגה הם
יריב לוין,
דני דנון,
מירי רגב,
זאב אלקין, ישראל כץ, וכד, אנשים המייצגים נאמנה את חברי הליכוד. לאלה ולאחרים, שלטון החוק זר להם. החיבור בינם לבין
הבית היהודי הוא חיבור טבעי. אלה וגם אלה מקרבים אותנו אל דיקטטורה חשוכה, כל אחד מטעמיו שלו. וכך אמר יעלון: "אנו חייבים לשמור על חברה שפויה ומתקדמת, המקדשת את החיים, מקפידה על שלטון החוק ועל עליונות המשפט באופן נחרץ, ונאבקת באלימות ובגזענות ובהדרת האחר רק משום שהוא אחר", המשיך השר, "זה לא עניין של ימין ושמאל - זה העתיד שלנו ושל ילדינו. זו השאלה באיזו מדינה אנו שואפים לחיות: מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים, יהודית ודמוקרטית, מודרנית וסובלנית, או מדינה שמתדרדרת אל מחוזות מסוכנים והרסניים". לידיעתו של שר הביטחון: ישראל קרובה צעדים מועטים מהמדינה המתוארת במשפט האחרון בציטוט הנ"ל.
חוסן לאומי יעלון עובר זובור נוראי הן בליכוד והן ברשתות החברתיות, ככל הנראה מטעמם של שכירי חרב שנשכרו על-ידי גורמים בכירים בליכוד או על-ידי גורמים פוליטיים אחרים. הביטויים אינם מביישים את האוצר הביטויים של הנוראיים במשטרים האפלים. יעלון צדק באומרו: "אני מודאג מהאווירה הציבורית, יש גל התלהמות חסר תקדים... אני מציע שאת נהלי הפתיחה באש יקבע הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות". נכון. לא רק את נוהלי הפתיחה באש מבקשים אותם ראשי כנופיות לקבוע אלא את מדיניותה של ממשלת ישראל בכל התחומים. יעיין שר הביטחון בהתבטאויותיהם של כמה חבריו ל
ממשלה וכמה ח"כים הנושאים אחרים וייווכח עד כמה ראשי הכנופיות הללו קובעים את סדר היום הציבורי של ישראל ומבקשים לשנות את פניה. זו סכנה אמיתית. לא הח"מ בלבד טוען זאת. הנה דברים נאמרו על-ידי שר הביטחון עם פרוץ פרשת החייל היורה בחברון: "במקום אחריות לאומית הם מפגינים הפקרות שאין כדוגמתה, מטעמים פוליטיים וציניים, גם במחיר של פגיעה בצה"ל, בחייליו ובמפקדיו, כמו גם פגיעה בחוסן הלאומי של מדינת ישראל". דבריו היו מופנים לכתובת מאוד מוכרת. ונשאלת השאלה: אם ראש הממשלה סומך על שר הביטחון הסומך על הרמטכ"ל ועל מפקדי צה"ל, ואם דבריהם של אותם ראשי כנופיות מסכנים את חיילי צה"ל ואת חוסנה של ישראל, מדוע אינו מתכבד ראש הממשלה להוכיח מנהיגות אמתית ולפטר לאלתר את אותם ראשי כנופיות? התשובה פשוטה: נתניהו דואג לנתניהו.
יעלון עובר את מה שרבים וטובים, כאמור, עברו לפניו בליכוד. שאלו את נשיא המדינה, ראובן ריבלין, איש ליכוד וותיק, את
שאול מופז, כחלון, ועוד רבים. מרביתם שתקו והלכו לביתם.
אריאל שרון החליט לעשות מעשה ולהותיר את הליכוד לנתניהו וחבריו המשתלחים כיום ביעלון, לעזוב ולהקים מפלגה חדשה. המכה הפוליטית ששרון הנחית לליכוד ידועה היטב. יעלון נמצא באותו המקום בו היה שרון בעת עזיבתו של הליכוד. זו דרך ללא מוצא. אם יעלון רוצה להמשיך בפוליטיקה ולתרום למדינה, עליו לעשות מעשה שרון ולעזוב את הליכוד. מי ש"בילה" את מרבית חייב במערכת הביטחון, מי שהגיע להיות רמטכ"ל ובדרך עשה תפקידים משמעותיים מאוד בצה"ל, הוא בוגד, עוכר ישראל, ואילו האספסוף המתלהם הוא הפטריוטי. אוי למדינה שבה כל היוצרות התהפכו.
