מה רע בבידול יולדות המוסכם על שני הצדדים? עד שהשורות הבאות יקראו על ידכם אולי כבר שכחתם, אז אזכיר את הנושא; לפני כ-10 ימים כל העולם ואשתו התנפלו על ח"כ
בצלאל סמוטריץ' ואשתו בקשר להכרזתם שהם
מעדיפים חדר יולדות יהודיות על פני שכנות ערביות ללידה (ה'חאפלות' משמשות רק קוד מושגי להווי לאומי זר). אינני בקי בגלגולי התקשורת באיזה הקשר חילצו מפיהם הצהרה כה דרמטית ואטרקטיבית כדי לעשות רעש, אך כל כתבתב חדשותי יזהה מיד את הפוטנציאל הנפיץ שהזדמן לידו, ואת אבני הבליסטראות שיבואו ועליהן חרות: "
גזענות", "נאצים", "נזק מדיני", "פגיעה במירקם עדין", "שוב הימין הרצחני", "לפטר! להדיח!" וכיו"ב.
אינני סניגורם של בצלאל ורויטל סמוטריץ'. אילו הכרתי את ההקשר והפלטפורמה שבה נאמרו הדברים ייתכן שהייתי מפטיר: 'חוסר טקט' ואולי קצת טפשות לשיטתם, שהרי עכשיו ימהרו לסתום את הפירצה שנתגלתה. אך משהועלה הנושא, אתייחס ברמה העקרונית, טפחיים מעל להתלהמות התקשורתית והפוליטית המתוזמרת.
"דעתה של יולדת" לא נאמרה שום מילה על-ידי הסמוטריצ'ים הקוראת למידרג ברמת הטיפול והשירות, ולא שום מילה בדלנית מעבר לאישפוז מוסכם
במחלקת יולדות. והנה, הכל יודעים שכל בתי החולים מחזרים אחר יולדות הנחשבות 'כסף טוב', בזכות הביטוח הלאומי. יש המשקיעים באביזרי נוחות ויש בגיוון התזונה ויש בהנגשת הילוד ובני משפחה. בתי החולים מפעילים רעיונאים איך לשווק את המחלקה לפלחי אוכלוסייה שונים, ואיך להרעיף עליהן, ועל משפחותיהן, סיפוק רצונותיהן ופינוקים שונים; העיקר שתבוא לכאן פעם נוספת! אני מתפעל ממי שזיהה את הביקוש והגה רעיון לאפשרות אישפוז
בהסכמת שני הצדדים בחדרים נפרדים, כחכת משיכה לאומית-חברתית. כל ערביה יולדת החפצה בכך יתאפשר לה למקם את מיטתה בחברת דוברות שפתה, וכל יהודיה החפצה בחדר אישפוז יהודי - תזכה במבוקשה.
ומי שלא הביעה רצון לכאן או לכאן - תשוכן במשותף.
אני לא מצליח להבין
מה רע בהסדר הדדי כזה. אינני מריח כאן שום קורטוב גזענות, וגם לא בדל חשש מטיפול מופחת מצד רופאים ואחיות כלפי בנות הלאום האחר, שהרי עקרון ההדדיות נשמר, וכאמור - בהסכמה.
אינני תמים, ואני יודע שמתנגדיי יפטירו: "היכן זה יגמר"? ולמה לא נציע
חלוקת חדרים דתית/חילונית, עדתית או פוליטית (צדדי ימין ושמאל של הפרוזדור...), בהסכמה הדדית? ותשובתי הנחרצת כפולה; (א) אי-אפשר לנהל את כל החיים תחת שוט ה'מדרון החלקלק' ו"היכן זה יגמר"? אי-אפשר לבטל כל דבר שיש לו טעם וריח שמא 'אינשי דלא מעלי' (=אנשים שאינם מהוגנים) יקחו אותו למבואות המטונפים? (ב) ולגופו של חשש מדומה זה; אין סיכוי שתהיה הסכמה לחלוקה פוליטית או עדתית של חדרי יולדות. מאידך-גיסא,
חלוקה דתית/חילונית באה בחשבון רק בשבת. כמה נאה וכמה יאה אילו יולדות - וסובביהן - יכלו לפזם יחדו זמירות של שבת, ולא להאזין לרדיו או לצפות בטלוויזיה השכנה. אכן, קשה לי להאמין שהדבר ניתן לביצוע מאוזן, וספק רב ביותר האם ניתן להגיע להסכמה הדדית כזו בבי"ח ציבורי.
"גבאי גוי וגבאי ישראל" בכרכי תחומין התפרסמו כמה וכמה מאמרים על-אודות מעמדם ההלכתי הרצוי של נכרים היושבים בקרבנו. אף אנכי תרמתי חלקי במאמר שפורסם בתחומין כרך ד (תשמ"ד!) תחת הכותרת "נכרים במדינה יהודית - אוטונומיה או פיזור" (ונדפס שוב בספרי בחצוצרות-בית-ה', המרכז 50 מאמרי הלכה, טכנולוגיה וחברה). בסיום דבריי מובאת מימרא מירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט: "עיר שיש בה גויים וישראלים
מעמידין גבאי גוי וגבאי ישראל, וגובין משל גויים ומשל ישראל, ומפרנסין עניי גויים ועניי ישראל, ומבקרין חולי גויים וחולי ישראל, וקוברין מתי גויים ומתי ישראל, ומנחמין אבלי גויים ואבלי ישראל, ומכבסין כלי גויים וכלי ישראל -
מפני דרכי שלום".
מסגנון הדברים שומע אני כי הנוסחה המוצעת כאן היא קיומם של
מוסדות חסד ורווחה משותפים (וכיו"ב יתר השירותים הציבוריים) אך מכהנים בהם "גבאי גוי וגבאי ישראל". משמעות הדברים היא שרמת השירות אחידה ("מפני דרכי שלום") אך העוסקים במלאכה - הגבאים, נותני השירות - הם נפרדים, לפי חתך ישראל/נכרים. ויודגש, שם לא מדובר על נכרים עוינים, אלא בידול חברתי ותרבותי. קל וחומר כאשר מדובר באוכלוסייה המצויה משני צידי המיתרס הלאומני.
