פסק הדין בתביעת
מני נפתלי נגד מדינת ישראל וראש הממשלה היה חד ברור. השופטת
דיתה פרוז'ינין מבית הדין לעבודה קבעה שהיא מאמינה לחלוטין לעדויות התביעה, לא מאמינה בכלל לעדויות המשיבים, והיא קבעה בפסק דינה שמני נפתלי, כמו גם שאר עובדי בית ראש הממשלה, היו נתונים כולם להעסקה פוגענית ומתעללת בבית ראש הממשלה שנוהל ונשלט על-ידי הגברת
שרה נתניהו.
כעת אמור להתנהל בפני אותה שופטת משפט נוסף, די דומה במהותו ואופיו. התובע הוא גיא אליהו, שגם הוא עבד במעון ראש הממשלה ותביעתו טוענת דברים דומים למה שטען מני נפתלי. למען הבנת התמונה כולה, חשוב לדעת שגיא אליהו עצמו העיד לטובת מני נפתלי במשפטו שלו, והשופטת פרוז'ינין קיבלה את כל עדותו, ציינה שהיא מאמינה לו, ודחתה את עדותה של שרה נתניהו.
לא צריך להיות משפטן גדול. מספיק לקרוא את פסק הדין ממשפט מני נפתלי נגד מדינת ישראל כדי להבין שהשופטת קבעה וכתבה, פעם אחר פעם, שהיא אינה מאמינה לעדות ולתשובות ולגרסת הגברת נתניהו וכן מקבלת את עדויות התובע ועדיו, ובכללם גיא אליהו.
עכשיו כשמתפתחים ההליכים בתביעתו של גיא אליהו נגד מדינת ישראל וראש הממשלה, הגישה שרה נתניהו לשופטת בקשה לפסול את עצמה מלדון בתיק החדש. שרה טוענת כי שופטת שקבעה כבר שבבית ראש הממשלה הייתה התנהלות פוגענית נגד העובדים, אינה יכולה לדון בתביעה חדשה באותו נושא, כי דעתה של השופטת כבר "ננעלה". למעשה, כך טוענת שרה, השופטת כבולה ומחויבת לדברים שהיא עצמה כתבה בנושא ולכן אין לנתבעים בתיק החדש סיכוי למשפט הוגן אצלה, כי המסקנות שלה נכתבו ופורסמו כבר בתיק הקודם. בשפת בני אדם ניתן לומר, ששרה טוענת שגם אם היא תביא במשפט את העדויות הכי טובות בעולם שלא הייתה כל התנהגות פוגענית במעון, השופטת לא תוכל לקבל זאת כי אז היא תסתור בעצמה את מה שהיא עצמה כבר פסקה.
יש צדק בטענת שרה נתניהו. אם שופט שמע את עדותך ודחה את גרסתך בפרשה מסוימת, איזה סיכוי יש שבפעם השנייה שהוא ישמע את עדותך באותו עניין הוא יכתוב שהפעם הוא כן מאמין לך ולגרסתך? וכי שופטת שקבעה ותיארה במשפט מני נפתלי כיצד התנהל מעון ראש הממשלה ומה אירע בו כל יום תוכל להסכים עכשיו עם עדות אחרת ולכתוב פסק דין חדש בו מתוארת מציאות אחרת ושונה?
השופטת פרוז'ינין דחתה את דרישת שרה ולא פסלה את עצמה, כי שופטי מדינת ישראל גודלו והתחנכו על המנטרה האומרת שהם תמיד שופטי צדק ואנשים חכמים שלא מושפעים מכלום, שהם תמיד פתוחים לכל אמת ותמיד מוכנים לשמוע כל דבר, שהם נבונים ורגישים וקשובים והם יודעים לכן מהו הצדק והיכן הוא מונח. לדעת המערכת, גם שופטת שכבר קבעה ממצאים עובדתיים בפרשה כלשהי יכולה ותוכל לקבוע ולכתוב ממצאים אחרים והפוכים. טוב, לכל אחד מותר לעשן מה שהוא אוהב וההזיה העצמית הזו היא לא ייחודית רק למדינת ישראל. יש עוד מדינות ששופטיהן חושבים ככה, ולכן בארה"ב מוציאים עכשיו מבתי הקברות את שלדיהם של עשרות ומאות אסירים שבדיקות הדנ"א המודרניות הוכיחו שהם מעולם לא היו מעורבים במה שהורשעו בו וששלח אותם לכיסא החשמלי או לגרדום התלייה. אבל מה לנו ולעוולות המשפט האמריקני? לנו הרי יש שיטת משפט ושופטים מהטובים בעולם, לא?
וכך השופטת פרוז'ינין לא פסלה את עצמה, כי היא בטוחה שהיא תהיה פתוחה וקשובה ונכונה לנהל משפט ללא שום דעות קדומות וללא "נעילה" על מה שכבר פסקה בו. אשרי המאמין לה, כולל אם היא עצמה מאמינה לעצמה. רק שבינתיים שרה הגישה ערעור על הסירוב, למרות שסיכוייה בערעור נמוכים כי ערכאת הערעור אצלנו לא אוהבת לפסול שופטים. מי שנותן יד בשעות הבוקר לפסילת שופט בבית משפט השלום עוד יגלה בשעות הצהריים שפתאום פוסלים גם אותו במחוזי או בעליון. אז למה להתחיל?
דינה של שרה נחרץ. למעט אם ערכאת הערעור תבין כי הדעת לא סובלת מצב כזה, כי הסיטואציה כולה נראית רע וכי בהחלט ייתכן שבמצב כזה שרה נתניהו תודיע שבפני השופטת הזו היא לא מוכנה להעיד, כי ממילא אין לה אצלה שום סיכוי למשפט הוגן שבו עמדתה ועדותה יישמעו ללא דעה מגובשת ונעולה מראש.
אינני טוען שמה שנקבע ונפסק במשפט מני נפתלי אינו נכון עובדתית. אני רק טוען שהשופטת ששפטה ופסקה בו אינה יכולה לדון היום בשנית בתביעה דומה, כאשר עדת ההגנה הראשית היא אותה עדה שהשופטת כבר החליטה לא להאמין לה בנושא הזה במשפט קודם. מעשית תוכל שרה לטעון שהשופטת יכולה לקחת את פסק דינה הקודם, להחליף רק את שם התובע, ולחתום על פסק הדין, ואיש לא יוכל לטעון שאין היגיון בדבר: לא במעשי השופטת, שממילא לא תוכל לפסוק עובדתית אחרת באותו עניין, ולא בטענת שרה נתניהו שאין סיכוי שהשופטת תשמע אותה מחדש בפתיחות ו"בנפש חפצה".
יש עדיין סיכוי שלערכאת הערעור יהיה קצת שכל וחוכמה כדי לקבל את ערעור שרה, ולו רק בגלל הצורך לשמור על אמון הצדדים ואמון הציבור במשפט. כי חובת המשפט היא לתת לשרה נתניהו את הסיכוי לעמוד מול שופט חדש שעדיין לא דן בנושא ולא חרץ וכתב ופרסם את דעתו עליה, וגם לתת לציבור את היכולת להאמין במערכת המשפט. והדבר נדרש כאן במיוחד, כי נוצר מצב מעניין: אנו לא כל כך אוהבים את שרה, וכנראה נשמח מאוד לראות איך עוד שופט כותב שהיא התנהגה באופן שפל ומשפיל כלפי בני אדם העובדים במעון הממשלתי של בעלה. אבל אם זו תהיה אותה שופטת, זה כבר לא יהיה מעניין מה שהיא תכתוב, כי אותה כבר קראנו כולנו בפסק הדין הקודם, ואז יש סיכוי שנתחיל להקשיב לשרה, ולכל מי שמעלים מזה שנים את מצבור הטענות הקשות נגד מערכת המשפט על חוסר יכולתה להיות ישרה, הגונה ומשוחררת מנורמות פסולות. וכשמקשיבים, לפעמים גם משתכנעים. והציבור מתחיל לאחרונה להקשיב לקולות הללו.
אז לשוחרי המשפט ההגון בישראל, בואו נתפלל שלערכאת הערעור תהיה קצת יותר תבונה מאשר לשופטת פרוז'ינין. תבונה משפטית ותבונה ציבורית למנות שופט אחד. תנו לשרה את הצ'אנס והזכות להגיע לשופט חדש ולקבל הליך משפטי נקי והוגן. מה אכפת לכם? הרי בסופו של יום, אחרי שגם בית משפט חדש יקבע לגביה את אותם הממצאים על התנהגות מחפירה ומשפילה, כולנו נהנה לגרור את גופתה הציבורית הנקובה והמושפלת על פני הרחובות. אבל אם לא יינתן לה הצ'אנס למשפט הוגן והגון, לא מן הנמנע הוא שבתוך כמה שנים נראה אותה יושבת על מכסה המנוע של הג'יפ המוביל שיגרור ברחובות את גווייתה המושפלת של מערכת המשפט הישראלית, לקול מצהלות ההמונים והציבור. כי את הנהמות הראשונות של הציבור אנו שומעים כבר, פעם אחר פעם, כאשר אנו נתקלים בכל אותן פסיקות מוזרות ותופעות משפטיות הזויות שהקרביים והמעיים והתודעה שלנו אומרים לנו שמשהו כאן מאוד לא תקין.
והסליחה עם רומן זדורוב (תאיר זאדה) ו
עמוס ברנס (רחל הלר) וסאלימאן אל עביד (חנית קיקוס) ומורשעי כנופיית מע"צ (שכונת התקווה) וכל אותה שורה ארוכה אלמונית ובלתי נגמרת של אלה שלא ידענו לסייע להם ברגעי האמת של העוולה המשפטית שנעשתה להם, כי הענקנו למערכת המשפט שלנו המון קרדיט ואמון. לכן זה יהיה קצת מצחיק אם אחרי כל אותן שנים ארוכות שהמערכת שחקה את אמוננו בה בגלל מאבקה הנואל להגן על החלטות מוזרות והרשעות מפוקפקות, היא תפסיד עכשיו את קרב חייה, וקרב חיינו, בגלל התעקשותה על איזו פרוצדורה מטופשת לקראת משפט שולי העוסק ברמה של סיפורי רכילות ממעונה של אשת ראש הממשלה.
למען כבוד המערכת המשפטית, אם לא גם למען אמון הציבור ובשם זכותה של שרה נתניהו להליך משפטי נקי והוגן, פיסלו את פרוז'ינין ומנו שופט אחר. כי ייתכן שביום פקודה דווקא המעשה הזה יעמוד לזכותכם יותר מאלפי שעות עבודה ושיפוט הוגנים המתרחשים בבתי המשפט בכל רחבי הארץ. מערכת המשפט יכולה לטעות, זה קרה וקורה ויקרה, וכולנו מבינים זאת, אבל היא לא רשאית להיות אטומה ומטופשת. שרה צודקת בטענתה, ולמרות שהיא אשתו של ביבי נתניהו, למרות זאת, גם לה מגיע משפט הוגן. וגם לנו.
