פרשת השבוע פותחת בטהרת המצורע ויקרא יד): [ב] זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ... ולאחר תיאור תהליך הטהרה שלו, מלמדת אותנו הפרשה שיש סוג נוסף של נגעים, נגעי בתים: [לד] כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. שתי מתנות, גם הארץ וגם נגע צרעת בבית. זו מתנה? רש"י אומר שכן: בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם; לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן: אכן, אדם עלול להקלע לאילוץ מאוד לא נעים, למציאות קשה, אבל מאחורי האילוץ והקושי מסתתר משהו טוב עבורו, מאוד טוב. השאלה היא אם זה כל הסיפור, אם זה ההסבר היחיד.
מן החוץ פנימה מדובר על מציאות שאולי תהיה בארץ כנען, אז מדוע רש"י מדבר דוקא אודות אמוריים שהטמינו מטמוניות של זהב? מה עם העמים האחרים? הכנענים והיבוסים לא פחדו מהכיבוש הצפוי? לא הטמינו מטמוניות של זהב? אודות הנגעים המפורטים בשתי הפרשות, תזריע ומצורע, שכולם חוסים תחת השם "צרעת" אומר הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת, ט"ז, י): וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים, שקראתו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר-הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן; אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנים הבגדים שעליו.
כוחה של הלשון הרמב"ם מתאר תהליך שמתחיל בכך שאדם נוהג לדבר לשון הרע; הוא מקבל איתות אזהרה ברובד החיצוני ביותר השייך לו, בקירות ביתו; אם הבין את המסר - פה זה נגמר, אם לא - צצים נגעים במצעים ובלבוש שעל גופו. אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו - משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע. כעת נוכל להבין מדוע בחר המדרש, שאותו מצטט רש"י בפירושו, לציין את האמוריים כמי שהטמינו זהב; אמורי זה מלשון אמירה, דיבור. לדיבור יש הרבה כוח, הן לטוב והן למוטב. וכמו שאמר החכם באדם (משלי יח): [כא] מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן... ואת הפרשה הזאת קוראים השנה בשבת שלפני פסח, שזה פה סח, מלים טובות.
איפה ואיפה אכן, למלים הנאמרות יש כוח עצום. חז"ל אומרים שיש למלה הנאמרת קיום נצחי, אבל זה ברובד הרוחני, הנעלם. העניין הוא שלמלים יש כוח גם בעולמנו הגשמי. תשאלו את אלה שעיסוקם במלים, בכתב ובעל פה. אבל הכי חשוב מה שרואים בזמן האחרון הוא שלאנשי השלטון יש חרדה נוראה מפני מלים שבאות בהקשר מסוים. נשמע מוזר? אז שמישהו יסביר לי על מה בדיוק הוצאו צווים מנהליים נגד עשרות יהודים, וחלקם אפילו יושבים במעצר ללא משפט, כאשר כל מה שידוע עליהם הוא שאמרו או כתבו מלים שלא קלעו לטעמם האנין של השלטונות? נכון, אותם יהודים מביעים הסתייגות מההתנהלות השלטונית בכלל ובתחום הביטחון בפרט. והרי זה בדיוק מה שעושים השמאלנים, מה נשתנה?
אפליה נגד יהודים יותר מזה, לפני ימים ספורים פורסם כי בית המשפט דחה עתירה נגד הריסת בית משפחתו של המחבל חוסיין אבו גוש מקלנדיה, זה שרצח בבית חורון את שלומית קריגמן הי"ד. הדחיה נומקה בעובדה שהשב"כ הזהיר את המחבל ואת אביו מפני הקיצוניות המילולית של הרוצח, ומשלא נקט האב בצעדים לבלימת בנו, אושרה הריסת ביתו. ידעו על המסוכנות שלו והזהירו אותו, מדוע לא עצרו אותו במעצר מנהלי בטרם רצח? כנראה מפני שהוא לא מזוהה עם נערי הגבעות וילדי תג מחיר. אותם עוצרים חופשי בגלל מלים שאמרו או כתבו כאשר ברור לגמרי שאינם מסכנים איש ברמה הפיזית. לכל היותר אפשר להשוות אותם לאותו ילד שצועק בפומבי: המלך הוא עירום. נו בטח, בכך הם מסכנים את היציבות השלטונית.
פה סח או פה רע? אכן, למלים שאדם מוציא מפיו (או כותב) יש הרבה כוח ופרשת השבוע מלמדת אותנו שיהודי צריך לאמץ לעצמו 'פה סח', מלים טובות שתכליתן שיחרור מהחידלון הגלותי של פרעה, שזה צירוף אותיות 'פה רע'. ביום שמר יעלון הגדיר את כתובות 'תג מחיר' שעל הקירות כטרור יהודי, הבנתי שהוא בחר בדרך של פרעה, פה רע. לא פלא שבמקביל הוא המשיך לאשר את פעילותם של אנשי בצלם ודומיהם בתוככי צה"ל. כי אלה שני צדדים של אותה מטבע, אם מתנכלים לאלה המטיפים למדינה יהודית, מאמצים ממילא את אלה המטיפים להחרבת מדינת היהודים. אבל זה כמובן לא יעזור. בסופו של דבר המהפכה היהודית תגיע כי זה מה שהעם רוצה והוא אומר את דברו. הוא כבר לא אילם.
