X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
לא ברור לי מה בן-דרור ימיני עושה בידיעות אחרונות. שכן העיתון הזה (לצורך העניין, עיתון) פועל בעקביות ובקנאות כבר כמה שנים כמעט באותה רוח אנטי-ישראלית של ה-BDS ושאר שונאי ישראל. קביעה זו היא חריפה ומצערת, ובכל זאת, מתוך כבוד לפועלו של ימיני, אין מנוס מלהעיד "על שחור שהוא שחור"
▪  ▪  ▪
בן-דרור ימיני [צילום: יותם פרום]
במסווה של דאגה
במסווה של דאגה לעם ישראל, כשהוא מונע מתיעוב עמוק לבנימין נתניהו ולשלטון הימין, הוא המניע של בהכפשה השיטתית שלו את ישראל כפשיסטית, גזענית ואכזרית, משרת ידיעות אחרונות את תנועת ה-BDS

   רשימות קודמות
  לא התפכחות אלא מכת מוות
  באמת הגיע הזמן ללמידה משמעותית

בן-דרור ימיני הוא מהבודדים בישראל כיום שראויים לתואר עיתונאי. בימים שבהם רוב העוסקים בתחום התקשורת נע במרחב שבין תעמולנות (מישהו אמר אמנון אברמוביץ?) דרך תועמלנות (מישהו אמר רוני דניאל?) להוצאת דיבה (אישית ולאומית) שיטתית ופרועה (יו ניים איט), בן-דרור הוא איש מקצוע רציני ונטול פניות. ישנם כמובן עיתונאים הגונים נוספים המצילים את כבודו ההולך ואובד של המקצוע, אך בן-דרור ראוי לציון יותר מכולם.
בעוד שעמיתיו (הם לא ממש עמיתיו כי הם לא ממש עיתונאים, אבל נניח) משתמשים בבמה שניתנה להם כדי לנגח את מדינת ישראל ולהשחיר את פניה, בן-דרור מתעקש לדבוק בעובדות ובסיקור הגון. לרבים מאלה המתהדרים בנוצות עיתונאי יש אג'נדה ולעזאזל העובדות שמפריכות אותה. מבחינתם, מעשיות על הכיבוש מעשירות את הדפוס, התשוקה האובססיבית למהפך מקדשת את זמן המסך, והמסר מקדש את גלי האתר. גם לבן-דרור יש אג'נדה, אך היא נובעת מתחקירים מעמיקים, מגובה בנתונים ומלווה בחשיבה ביקורתית אמיצה וכנה. הביקורת של "עיתונאים" מסוימים כלפי מדינת ישראל היא ארסית ומגמתית, ואילו הביקורת של בן-דרור ימיני כלפי אירועים ותהליכים במדינת ישראל היא קורקטית, קונסטרוקטיבית ולעולם אינה מנותקת מהקשרה. מצד אחד הוא לא ממציא עלילות ומצד שני לא מטייח דבר. על שחור הוא אומר שחור ועל לבן הוא קובע שהוא לבן. כפי שאמר עליו עמיתו (במקרה זה אכן עמית) קלמן ליבסקינד: הוא איש של עובדות ושל אמת.
כאשר בידיעות אחרונות ובהארץ מפזרים בביטחון אינסופי כותרות המרמזות/מבשרות על מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד פשיסטית וגזענית, בן-דרור מבהיר כי גילויי גזענות וקיצוניות הם מאפיינים של השוליים הזניחים בחברה הישראלית ואינם גולשים אל הקונצנזוס הישראלי הערכי והמוסרי. הוא יגנה בתוקף את הגורמים הקיצוניים שלצערנו אכן קיימים בקרבנו, אך לעולם לא ישליך מכך בנבזיות על כלל החברה הישראלית. ההתבוננות והסיקור שלו רציניים ולא מתלהמים: לא אפרטהייד, לא גזענות, לא נעליים ולא בקבוקים. אם גדעון לוי, עמירה הס, רזי ברקאי, רינו צרור, יגאל סרנה, נחום ברנע ורינה מצליח הם בתפקיד האינפנטילים שלוחי הרסן שמשחקים בגפרורים, בן-דרור הוא המבוגר האחראי והשקול.
כשידיעות אחרונות פתח בקמפיין נגד חוק הלאום תוך שימוש בנימות אנטי-דתיות (בשילוב מילת הקסם "פשיזם"), בן-דרור ניגש לעבודה עיתונאית רצינית (לא להאמין), בדק ומצא שחוקים כאלה קיימים כמעט בכל מדינה דמוקרטית אחרת, והסביר כי מבחינה נורמטיבית גורפת, זוהי זכותה של כל מדינת לאום לבצר את זהותה, תוך הקפדה על זכויות המיעוטים.
בן-דרור צודק לא כי הוא מתיימר לבעלות על האמת, אלא כי החליט לבחון את הנתונים טרם גיבוש המסקנה ולהפריד בין דעה לעובדה. תחקיריו אודות ה-BDS - תנועת החרם הסטת השקעות וסנקציות נגד ישראל - הם מלאכת קודש לא רק עבור מדינת ישראל ועם ישראל, אלא עבור נצחון המתינות והשאיפה לגילוי האמת. הוא לא ראוי לפרס ישראל לעיתונות. זה קטן עליו. הוא ראוי לפרס ישראל להגינות. ואם אפשר אז גם לפרס נובל.
ולאור כל האמור, לא ברור לי מה בן-דרור ימיני עושה בידיעות אחרונות. שכן העיתון הזה (לצורך העניין, עיתון) פועל בעקביות ובקנאות כבר כמה שנים כמעט באותה רוח אנטי-ישראלית של ה-BDS ושאר שונאי ישראל. קביעה זו היא חריפה ומצערת, ובכל זאת, מתוך כבוד לפועלו של ימיני, אין מנוס מלהעיד "על שחור שהוא שחור".
ההשוואה בין ידיעות אחרונות ל-BDS צריכה להיעשות בזהירות ובאחריות, משום שמניעי הצדדים הם שונים. ה-BDS מוּנָע משנאת ישראל צרופה ומאנטישמיות טהורה. ואילו בידיעות אחרונות מונעים ממה שנראה כתיעוב עמוק כלפי בנימין נתניהו ושלטון הימין. עד כדי כך מערכת העיתון חסרת סובלנות כלפי כל מי שאינו חושב כמותה, עד שהיא מוכנה לשפוך את כל המדינה יחד עם נתניהו. כך שגם אם הכוונות של ידיעות אחרונות וה-BDS שונות לחלוטין, התוצאה - דה-לגיטימציה של החברה הישראלית ומדינת ישראל - היא אותה התוצאה. ובעוד שה-BDS מתאמצים להסית את התמימים ברחבי העולם נגד ישראל, העיתון משכנע את התמימים בישראל, שחלקם רק מחפש נסיבות מקלות לעזוב הכל ולרדת לברלין. כך נדרשת מידה גדושה של עזות מצח וחוסר מודעות עצמית לפרסם בעמוד השער של ידיעות אחרונות את הכותרת המבשרת על ועידת העיתון ללחימה בחרם על ישראל, ולצידה את מאמר המערכת מאת נחום ברנע שקובע כי מדינת ישראל והחברה הישראלית מתבהמות ו"קוראים לזה פשיזם" (28.3.16). ובכלל מה לעזאזל חשבו לעצמם בידיעות אחרונות כשהחליטו על הקמפיין הזה? ציניות קיצונית? או סתם חוש הומור חולני מוגזם?
ולדוגמאות נוספות. מובילי קו המערכת והכותבים הבכירים תמיד ינסו לשכנע שהקיפאון המדיני והטרור נגד ישראל הם באשמת ממשלת נתניהו, בדיוק כפי שטוען אבו-מאזן. כל עובדה שמוכיחה אחרת היא טמאה. גם את ה-BDS העובדות אינן מעניינות.
כשמדינת ישראל תנסה לרתום את העולם החופשי למלחמה משותפת בטרור האיסלאמי, תמיד תתייצב איזו סימה קדמון ותרצה לכולנו שהטרור הפלשתיני שונה מזה הדאעשי באירופה, כי הטרור נגד ישראל נובע מ"קיפוח ותסכול" "בשליטה ישראלית" (24.3.16). המסקנה המתבקשת היא שיש לסייע לאירופה, אך להותיר את ישראל להתמודד לבדה עם המאבק הלאומי של לוחמי החופש הפלשתינים. כמעט אחד לאחד כמו הניסיונות של ה-BDS לבודד את ישראל. בידיעות אחרונות יקפידו לראיין או לצטט את ציפי לבני או חיים רמון אודות הבידוד המדיני שישראל, לטענתם, שרויה בו. וראו זה פלא, גם ה-BDS מנסים לשכנע ברעיון האווילי והמופרך הזה. בידיעות אחרונות, תבדקו בעצמכם, יפרסמו מדי מספר גיליונות כתבות אודות אמנים, בדרך כלל כאלה שכבר ירדו מהארץ או חושבים על כך, ה"מודאגים מהמגמות הקיצוניות בחברה הישראלית" והמבכים את אובדן הדמוקרטיה הישראלית (ראיון עם יעל רונן מ-15.12.15 כדוגמה אחת מתוך רבות). מובן שמערכת העיתון אינה אחראית על השקפת עולמם של מרואייניה. אך המערכת גם אינה תמימה, ובחירת הנושאים - ודאי כשהקו הוא עקבי - אינה מקרית. המסרים הסמויים עוברים מצוין בידי עורך מיומן. ו"ידיעות" הם הכי מיומנים בתחום. את מה שה-BDS מנסה לעשות בחו"ל, ידיעות אחרונות משלים מבית (שוב, מטעמים וכוונות אחרים לגמרי).
אביעד קליינברג דאג שנשים לב לכך ש"השפה הדתית..." (היהודית, למי שלא הבין) "הופכת מעשים של אפליה לרעה, נישול וגזל ואפילו של שפיכות דמים מלא-מוסריים לחלק ממוסר אלטרנטיבי יהודי" (30.3.16). כל זאת כשבישראל מתגוננים מהתקפות טרור בלתי פוסקות, כן? נמשיך: במאמר של אמנון אברמוביץ' נטען שהאלימות במגזר הערבי היא תוצר של אוזלת ידה של ממשלת ישראל בנדון (5.1.16). כרגיל, היהודים אשמים, הערבים - זכים. קופּי של כרזות מהפגנות ה-BDS. במאמר המגבה את ארגון "שוברים שתיקה" קבע סבר פלוצקר כי הבעיה אינה ב"שוברים שתיקה" אלא באלה המתנגדים ל"שוברים שתיקה" (21.12.15). העניין הוא שרוב הקונצנזוס הציוני (בסך-הכל 98 אחוז מהעם) מתנגד ל"שוברים שתיקה". אז מה, סבר? שוב צריך להחליף את העם? אכן, בידיעות אחרונות התפרקו והתנערו מכל שמץ של הגינות וכבוד עצמי.
השיא הגיע בשבועות האחרונים. מבחינתו של יגאל סרנה הפכנו להיות פחות ופחות יהודים, וכי באירוע של "החייל היורה" אין חיילים טובים ואין בני אדם (ישראלים) טובים. הוא מצטט פלשתיני שמכנה את צה"ל "צבא טטארי", ומזהיר אותנו שמי שמתעלל בפלשתינים יחזור לחיות בקרב הישראלים, וכי זה יהיה "האסון שלנו" (1.4.16). ככה מתייחסים בעיתון לילדים של כולנו (כולם פושעי מלחמה). ככה מתייחסים שם להקשר (לא מתייחסים). וככה מתייחסים שם לשאיפה לאמת (גם לא). סימה קדמון חצתה סופית את הקווים וקבעה בפסקנות כי "אנחנו כבר שם", דהיינו שהחברה הישראלית כולה ("לא ניתן לומר עוד שמדובר בשוליים") כבר גזענית, סהרורית ואכזרית (8.4.16). נו?! האין זה בדיוק המסר שה-BDS מנסה לקדם נגד ישראל?
והרשימה עוד ארוכה: מקמפיין המילקי, דרך קרנבל דוח העוני השנתי, ציור חוק מימון מוסדות תרבות כחוק לסתימת פיות, ההתקפה על כל ביקורת כלפי בית המשפט העליון, הבמה הרחבה שניתנה להצגת עלייתם של יהודים להר-הבית כהפרת הסטטוס-קוו ועד הדיווח של נחום ברנע על מימון יהודי לחברי קונגרס שהגיעו לנאום של נתניהו בקונגרס האמריקני. כל אלה אינם חלק ממארג דעות מגוון ומאוזן המוצג בעיתון. זהו הקו הבולט בעמודי החדשות ובטורי הדעות והפרשנות, וכל מהותו היא הצגת ישראל כולה כמיליטנטית, מושחתת ורקובה מן היסוד. טורי דעות המציגים קו שונה הם בטלים בשישים. מהבחינה הזו, ב"ידיעות" עושים עבודה הרבה יותר גרועה (או מצויינת, תלוי באיזה צד של האנטי-ציונות ניצבים) מאשר הארץ. משום שהארץ כבר נכנס לשלב שבו אין הוא מעמיד עוד פנים שהוא מעוניין בטובתה של ישראל. ב"ידיעות", כמו ב"שוברים שתיקה" ו"בצלם", מציגים את הביקורת שלהם כאכפתית וציונית. מכאן מידת השכנוע וההרסנות הגלומות בה. בכל מקרה, ככה לא נראית ביקורת. ככה נראית הכפשה מקצועית ויצרית. ג'ורג' גלאווי, דרור פיילר וג'ודית באטלר מוחאים כפיים.
מה לבן-דרור ימיני ולכל אלה? כלום אינו שם לב לכך שהעיתון שבו הוא כותב הוא ראש וראשון לחותרים תחת ערכיו המקצועיים והציוניים ותחת מאמצי ההסברה שלו? טוב יעשה אם יודיע על התפטרותו מידיעות אחרונות. יש במות מכובדות אחרות שלהן יוכל לתרום את כשרונו והשפעתו, גם לטובת ביקורת על ישראל.
התפטרותו מידיעות אחרונות תבהיר מהו ההבדל בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה ורצח אופי לאומי. קידום ההבנה כי בידיעות אחרונות הגזימו בפראות עם הסיקור המוטה והפרשנות המעוותת, יסייע לכינון שיח הגון ומכובד יותר ויערער את הרעיון השקרי של מדינת ישראל כמדינה פשיסטית. צעד זה יהווה מכה אנושה לניסיונות הדה-לגיטימציה מבית, אלה שבן-דרור נלחם בהם בנחרצות ואופן כה ערכי. ובעיקר, זה יסייע גם למאבק בשקרי תנועת ה-BDS.
והנה, רק בגיליון המוסף לשבת של ידיעות אחרונות מ-1.4.16 כתב בן-דרור ימיני על הסנאטור האמריקני פטריק לייהי שמנסה לקדם חקירה נגד ישראל בעקבות חשד להוצאות להורג של פלשתינים. "אפשר להניח", כתב על כך בן-דרור, "ש(הסנאטור לייהי) חשוף רק לעיתונים מסוימים (ההדגשה לא במקור) שיוצרים כבר חודשים ארוכים מניפולציה ללא הפסקה... חבורה של צווחנים מגדודי הקדמה והנאורות טורחת לספק הצדקות לרוצחים וגם להפוך את ישראל למדינה רצחנית". כרגיל, בן-דרור צודק.

לאתר מגזין 'מראה'
הכותב הוא מוסמך האוניברסיטה העברית בהיסטוריה כללית, בעל תעודת הוראה ומרצה למדע המדינה ומשטר מדינת ישראל במכינה קדם-אקדמית.
תאריך:  17/04/2016   |   עודכן:  17/04/2016
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אין דרור לידיעות
הודעות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב הודעה 
1
"הוא לא ממציא עלילות" האמנם?!
אהוד פרלסמן  |  18/04/16 00:26
 
- מותר לשקר עבור א״י
אלטע קאקער  |  18/04/16 03:43
2
שכחתי מהו צעד תימני בריקוד-בןד
קורןנאוה טבריה  |  18/04/16 06:34
 
- יפה מאד תיארת זאת. קליעה בול! ל"ת
לנאוה  |  18/04/16 08:26
3
בדיוק ההפך!
אביטל  |  18/04/16 14:52

פורום: מראה
+
כללית אירופה ואמריקה מחוץ
שבץ חלובה  |  12/12/15 17:50
 
- נשמע הגיוני ל"ת
חיים ק  |  26/10/16 13:13
+
משלים אותם לא רק בזכות השיבה
שבץ חלובה  |  16/05/15 13:47
 
- מיליון יהודים ביו"ש תוך 4 שנים
לשבץ חלובה  |  22/06/15 13:09
 
- 6.5 ילדים למשפחה חרדית ולא
שבץ חלובה  |  23/02/16 06:36
 
- סותר אל עצמך , אתה רוצה חרדים
חרדי  |  27/03/16 04:30
 
- המשתלטים על הצבא הם החרדלים
שבץ חלובה  |  23/05/16 08:13
+
אלביון הנוכלת היא צבא מוחמד
יסודו של דבר  |  22/05/16 21:07
+
האם מישהו שם לב שבספר ליל הסדר
טובית  |  24/01/16 14:30
 
- לא אדו ראש ולא בדו פסח
מיכל מירושלים  |  20/04/16 10:43
+
אמת כואבת
נתנאל  |  20/06/15 22:45
 
- בית המשפט העליון מסביר שלא כך
צרצר  |  7/09/15 09:07
 
- צודק
רפובליקאי דמוקרטי  |  2/02/16 20:43
+
חיסולו של רוצח הילדים קונטאר
שבץ חלובה  |  28/12/15 08:31
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
יוסף אורן
רומן היסטורי ציוני אקטואלי מתמיד של זאב ז'בוטינסקי בתרגום חדש. באמצעות רומן היסטורי, הנסוג לתקופה הדומה ברבים מגילוייה לתקופה שבה פעל כמנהיג ציוני, ביקש ז'בוטינסקי לשכנע את בני דורו בצדקת דרכו
אפרים הלפרין
בהחלטתו בעניין ריבוי התיקים של ראש הממשלה, שם עצמו הבג"ץ בתפקיד הזוטר של היועץ המשפטי לראש הממשלה, וזאת חרף היות הייעוץ הזה דעת מיעוט בהחלטת בית המשפט
יורם אטינגר
בד בבד עם הלחץ על ישראל לסגת ל"קווי 1967", הרחוב הערבי זועק: "אחרי שבת מגיע יום ראשון", כלומר - אחרי חיסול היהודים יגיע תור הנוצרים
ראובן לייב
במאזן הכולל יש לדון את "גנדי" לכף-חובה. לאור מה שהאלוף המיתולוגי הותיר אחריו לדורות הבאים - יקשה עד מאוד לחנך את ילדי ישראל. הפספוס, כמובן, הוא גדול ומציק, אך זהו הלקח שיש ללמד
רפי לאופרט
על תוצאות המאבק על ארץ-ישראל, מדינת ישראל עשויה לקום או עלולה חלילה ליפול    עם כל שאר הבעיות נסתדר, במוקדם או במאוחר, מוטב במוקדם
רשימות נוספות
אפילו לא תמורת נזיד עדשים  /  דפנה נתניהו
דמוקרטיה של שבטים   /  מרדכי קידר
סנוניות של שפיות   /  מנשה שאול
מי מפחד מטראמפ ובצדק   /  יובל ברנדשטטר
להכניס את צה"ל למאסר עולם   /  עילי צוף
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il