המעלה המיוחדת בחג הפסח בשנה זו ב-ט"ו בניסן - שחל ביום השבת. שבת (יום השביעי לבריאת העולם) קשור ומורה על שלימות העולם ופסח שבו נגאלו ממצרים - קשור ומורה על דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם, כי גם שלימות העולם היא עדיין בבחינת "מצרים" מלשון מיצר וגבול, והשלמות האמיתית היא בגאולה מהמצר. בשנה זו שחג הפסח חל בשבת מתחברים ב' המעלות (פסח ושבת). יוצא שלא זו בלבד שישראל נגאלים ויוצאים ממצרים, היינו, שמתעלים לדרגה שלמעלה מהעולם, אלא יתרה מזה, שמעלים את העולם עצמו לדרגה שלמעלה מגדרי העולם.
שני גואלים גדולים יש לעם ישראל. האחד - משה רבנו, שהוציא את עם ישראל ממצרים, והשני - אליהו הגואל לעתיד לבוא. שמו של משה אינו מוזכר בהגדה, וייתכן שהסיבה לכך נעוצה בצורך לייחס את גאולת ישראל ממצרים לקב"ה ולא לבשר ודם. 'ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף'. מצד שני יש להבין מדוע אליהו תופס מקום מרכזי בליל הסדר. במוצאי שבתות אנו שרים פזמונים על אליהו הנביא, שכן מסורת היא בידינו שאין אליהו בא בערבעי שבתות וימים טובים מפני הטורח. אולם במוצאי שבתות הוא יגיע. תפקידו המרכזי של אליהו - להשיב לב אבות על בנים. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם. שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
תפקיד זה משמעותי לליל הסדר כי בכל משפחה יש מגוון דעות והדבר עלול לפגום בשלום המשפחתי. בשעה שפותחים את הדלת לאליהו הנביא, נכנסים עמו אלה שלא הגיעו עד כה, הבן שאינו יודע לשאול, הבן שמרגיש מנודה, הבן החמישי שהתרחק, אליהו לוקח את הבנים כולם ומביאם לאבותיהם.
אחרון של פסח הוא יום טוב שני של גלויות דשביעי של פסח, שבו היה קריעת ים סוף. באחרון של פסח הוא יום שמיני וידוע ששמיני קשור עם עניין הגאולה.באחרון של פסח מפטירין בעניינו של משיח "ויצא חוטר מגזע ישי וכו'", נהוג לאכול סעודת משיח כולל ד' כוסות שהם כנגד ד' לשונות של גאולה כמנהג הבעל שם טוב. בנוגע למעלת היום - שמיני של פסח - מודגשת השייכות לגאולה מצד עניינו של יום השבת, ששירו של יום השבת (מזמור שיר ליום השבת) הוא מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שיר ומנוחה.
נתפלל לאליהו שאכן יופיע בליל הסדר אצל כל אחד מאיתנו, שיבוא וירבה שלום בעם ובתוך כל משפחה ומשפחה, אבל הגאולה השלמה היא בביאת המשיח שבפסח מודגשת שנאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
