אני מניח שהיום, ע"י הקבר הטרי של
אריה אבנרי ז"ל, ינשאו נאומים והספדים ויאמרו על הנפטר דברים רבים. על היותו איש משפחה, חבר יקר ונאמן, אדם נבון וחכם, אנציקלופדיה מהלכת, לוחם כארי על ממצאיו ודעותיו תחקירן מעולה, עתונאי מצויין, אדם שלא הרכין ראש בפני שליטים וטייקונים, כזה שפעל ביושר וללא פחד ועוד ועוד... כל המחמאות כאמור הינן נכונות ולכן ההספדים שנאמרים הינם אמיתיים ונוגעים ללב כל.
ההספד שאני הייתי נושא, לו ניתן לי, היה מתייחס לאובדן הקשה ביותר - למי שנפגע הכי חזק ממותו של אריה - זו מדינת ישראל שאיבדה לוחם עקשן למענה, לוחם שניסה לבער את הרוע מתוכה, את השקר, המירמה והשוחד, לוחם אמיץ שיותר מ-50 שנה נלחם בכל נפשו ומאודו נגד אלו שהשלטון השחית אותם.
אנו יודעים במדינה להוקיר את אלו שנלחמים למען ביטחונה. העם מאמץ לליבו את חיילינו ומפקדינו אבל העם לא למד עדיין להעריך את אלו שנלחמים למען פני המדינה ואופיה! נגד כל הרוע הפנימי שאחראים לו - לא אויבים מבחוץ, אלא יהודים החיים בקרבנו ואשר כל מטרתם היא לנצל את הקופה הציבורית או את כספו של כל אחד מאיתנו.
אפשר לומר שאריה נפל בקרב כנגד הרוע, וכנגד כל הכיעור שבחיינו כאשר רק קומץ חברים מסייע בידו, כאשר אפילו גם בתי המשפט מכשילים אותו וכאשר רא/שי השלטון מתרחקים ממנו שמא יבולע להם ע"י איזה תורם מושחת.
לפיכך, היום על קברו, אני מצפה מכל חבריו ואוהדיו להשבע לעצמם להמשיך במלאכת הקודש בה היה מעורב, לא לתת לנבלים לחגוג על קברו, ולהמשיך ולהדביר את הרוע בכל מקום בו הוא מופיע בחיינו.
